במדור זה - מספר כתבות עומק ופרופיל על הצייר יחיאל אופנר,

"מגזין כפר חב"ד"  מגזין "משפחה"  עיתון "המודיע"

       ‘Mishpacha’ Magazine Article about Yechiel Offner /for English

 

-http://enter-system.com/64475/-Artist-Yechiel-Offner-biography

 

 

 

 

 

 

 

כתבה במגזין "משפחה" על יחיאל אופנר

 

כתבה במגזין משפחה     http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=23657

 

כתבה מעתון משפחה

 

 

הכתבה  על הצייר יחיאל אופנר מעתון "משפחה"  בתמליל

מאת ח. ברוש

   הסטודיו

ציורים מחויכים ניבטים מן הקירות. קווים הומוריסטים דקים שזורים בהם בתום, מוסיפים חן לסיפור חסידי נוסף,

יחיאל אופנר,תושב כפר חב"ד,מסתפק בפינה צנועה בחדר האורחים,שם יושב הוא ומצייר.ביתו, בין עצי הברוש אוצר בתוכו חוויות חסידיות,והן,הן כלי ההנעה לצבעים הנמרחים על ידו בעסיסיות בלתי נלאית.ציור ועוד ציור ועוד.. וכולם ביחד כמו מכניסים אותנו לעולם של פעם... לעיירה היהודית .השטעטל.

 

 הצייר יחיאל אופנר בסטודיו מצייר ומתעד את העיירה ליובאוויטש,

 ולא חוויותיו בלבד ספוגות כאן בצבע.היה זה כבר הסבא(מצד הרעייה) ר' נחום גורלניק,אף הוא חסיד נלהב,שהרווה שהרווה את קורות הבית בחוויות עתיקות יומין,(הרב גרלניק תלמיד תומכי תמימים בעיירה ליובאוויטש בזמנו של הרבי הרש"ב)כאן בביתו של הסב (מצד הרעייה ) מתגורר יחיאל,שואב עוד בדל נשמה חסידית, מכל פינה ומכל מפתן וסדק,מחבר פיסות היסטוריה יהודית אל ...מכחולו. לו ידע הסבא כי אורחות חייו יונצחו כאן בצבע וביתו הכפרי יהפוך לסטודיו... וודאי לא היה ממעיט מלהטו החסידי

  רקע אישי

נולדתי בבני ברק בתשל"ד-1974.כבן לחסידי חב"ד למדתי במוסדות חינוך של חב"ד.זכיתי גם להיות בקרבתו של הרבי (בשנת קבוצה) בשנה האחרונה תשנ"ד.כיום אני נשוי ויש לנו שני ילדים.לפרנסתי אני משמש כמורה מוסמך וכמחנך .

 

 הצייר יחיאל אופנר: מקבל מהרבי מליובאוויטש כוס של ברכה,בשנת תשמ"ט 1988 בבית המדרש 770 בניו יורק

דרכי באומנות

 לא למדתי באופן מקצועי ממש,(בשנים האחרונות עברתי השתלמויות מקצועיות ברמה הגבוהה ביותר י.א)

  אבל למדתי הרבה מחברים ומציירים שפגשתי,ופתחתי לעצמי דרכים משלי. עידוד רב קיבלתי מביקורי הרבים אצל הצייר החב"די הנודע ר' זלמן קליינמן ז"ל שקיבל אותי תמיד במאור פנים הוא היה רואה את הציורים שלי,מראה לי את ציוריו ומכוון אותי. כמו כן כאשר לימדתי יהדות ברוסיה, נפגשתי עם אמן רוסי ,מורה לציור שלימד במקום,שלימד גם אותי במשך שנה."מגיל שלש עשרה ציירתי בעט ומעט בצבעי קרש.בעיקר ציירתי את החסידים של פעם.כיום אני עוסק גם בציורי יודאיקה,כתבתי ואיירתי "מגילת אסתר" חיברתי חוברות עבודה על מסכתות ברכות ומגילה,וחיברתי ספרי קומיקס "הגולם מפראג" שלש נקמות" "פחד לרגע אחד"

 

איורים חסידיים

 

ציורים המתארים את חיי העיירה היהודית , אהובים עלי במיוחד. אני מרבה לצייר חסידים, את הרעיונות המאפיינים אותם,ואת היהודים בגלות.כיום אני מתמקד במעגל החיים של חסידות חב"ד, את ההתוועדות החסידית ,את הקולע(נוהג התבטלות בפני החיצוניות)ריקוד חסידי,או תפילה בדביקות.ציור אחד מתאר את האחים הקדושים .רבי זושא ורבי אלימלך מליזענסק,שהיו נודדים בדרך לעזור ליהודים,ובפדותם יהודי מידי הפריץ,יצאו בריקוד של שמחה.תוכניתי החדשה  היא לצייר בעלי מלאכה יהודיים:סנדלרים חייטים שואבי מים וכדומה.ציורים רבים מתארים את המציאות החב"דית העכשווית.כל הווי מוכר אהוב מאד על הצופה ומקשר אותו אל התמונה.

 

בציור נוסף נראה חסיד תלוי על הגדר,חסידים אחרים מביטים בו ומברכים אותו בלחיים.זהו החסיד ר' שמואל מונקעס,שהיה מגיע אל לחצר האדמו"ר הזקן ונתלה על הגדר.אצל הסנדלר תלויות נעלים על הגדר,אצל החייט תלויות חליפות על הגדר,ואצל הרבי תלויים חסידים... נהג לומר. אמרותיו המבדחות היו מוציאות אנשים ממרה שחורה.

"העזרה והתמיכה ההדדית בעיירה,באו גם הו לידי ביטוי בציורים,וכן עבודת כפיים נקייה בתום וביוש.כך ציירתי את החסיד הרפתן (ר' זוסיק)הלוקח את פרתו הסוררת לרפת ומאכילה,אך כשמגיע זמן מנחה,הוא עוזב את הקלשון וממהר לתפילת מנחה בבית הכנסת.הציור שאכן מספר על מציאות,בה קיבל הרפתן הוראה מהרבי שלא לעזוב את עבודתו,הינו להיט בתערוכה,הצופים מתענינים בו ובהוראתו של הרבי.

 שכני הרפתן  ר' זוסיק מכפר חב"ד, ציור מאת הצייר יחיאל אופנר מכפר חב"ד

כשראה הצייר ר' זלמן קליינמן ז"ל את הציורים שלי אמר "אני ציירתי את החסידים של פעם,אתה תצייר את החסידים של היום".ואני מצייר גם את החסידים של היום.וגם את החסידים של פעם.

  קריקטורה

 תמיד הייתה  לי משיכה גם לקומיקס.לפני כשתיים עשרה שנה,כשהצייר של סיפור מצויר בעיתון חב"די  הפסיק לצייר ,חיפשו מחליף ופנו אליי.למרות שסירבתי תחילה,הייתה זו ראשית דרכי בציורי קריקטורות לעיתונים,ואני עושה זאת עד היום.מדי שבוע אני שולח חידה שבועית בעיתון( "ידיעון הכפר")המופץ ברוב קהילות חב"ד בארץ.

קריקטורה של הקריקטוריסט והצייר יחיאל אופנר,על תמונת כינוס השלוחים המסורתית בניו יורק 

לא למדתי ולא הייתה לי הכוונה בציור קריקטורות,אך היה לי קשר עם הקריקטוריסטים הגדולים בארץ שראו את הקריקטורות שלי ונתנו לי משלהם.הקריקטורה נרשמת על ידי לאחר עיון באקטואליה,לאחר מכן אני מבטא אותה באיור המביע את הרעיון באופן וויזואלי של חיי היום יום.

 

סגנון וביצוע

  לציורים שלי יש את הייחודיות שלהם. אני מרגיש בטוח ושולט בהבעת המסר ובאווירה שאני מעוניין להעביר ,לעומת האפקטים בהם אני שולט פחות,והם טובים פחות.מספר ציירים כבר הציעו ללמד אותי את השימוש בטכניקות שונות.אין ספק כי ככל שהטכניקה תיהיה טובה יותר ,הציור יהיה נעים יותר לעין.

לפני שלב הביצוע אני מתכנן את מה שאני רוצה לצייר. אני עסוק כל הזמן בחיפוש רעיונות,ורושם לעצמי כל דבר שעולה במוחי.הרשימה מונחת בכיסי ומתארכת מעת לעת.בבית, אני שולף ממאגר הרעיונות ומצייר.הסגנון שלי בהחלט ריאלי, אך אני לא מקפיד שהוא יהיה ראלי מאד. כלומר,אני מתעלם לפעמים מהדיוק החזותי,אך מקפיד במיוחד שתיהיה אווירה נכונה של הסיפור והמסר.

 ציור : דו שיח לימודי והעלאת זכרונות חסידים בבית מדרשו של הרבי. מאת הצייר יחיאל אופנר

 

השראה

 

נולדתי על סיפורי העיירה אותם שמעתי מפי סבתי ילידת קראקוב  בפולין. אני מצייר את מה שקלטתי בחושיי,או מתוך הרגשה אישית ומאירועים שקרו עימי.כל ניצוץ  חסידי בו אני נתקל,מדליק בי רעיון נוסף כך למשל כשראיתי את החסיד ר' מענדל פוטרפארס יושב על ספסל ומתנמנם עם המגפיים החסידיות שלו לאחר התוועדות חסידית אתנו בקבוצה,רציתי להנציח את המראה המעניין הזה ורצתי לחדרי להביא מצלמה.כשחזרתי עם המצלמה,כבר יצא ר' מענדל אל השלג הניו יורקי וצעד לביתו.המראה הזה גרם לי להשראה,והיום אני משחזר במכחולי את המראה.

הצייר יחיאל אופנר מכפר חב"ד מצייר חסיד נרדם על ספסל לאחר התוועדות ואמירת לחיים, ציור המבוסס על זכרונות חסידיים.

 

השראה רבה היא מתנת הביקורים שהיו אצל חסידים בבני ברק ואצל הרבי בניו יורק.הלא בלתי אפשרי לשכוח את ניחוחו של אותו חסיד בעל רגל אחת ושני קביים,שביקרתיו בבני ברק עוד בימי ילדותי והשפעתו עלי רבה כל כך.ובהמשך הושפעה רוחי מן השהייה בישיבות חב"ד,השהייה סמוך לרבי וסמוך לכל זקני החסידים בימות החג,בהתוועדויות ובשמחה החסידית.

את הציור של לחיים,ציירתי מיד במוצאי שמחת תורה לאחר שחזרתי מבית הכנסת שם שתו החסידים לחיים.

גם לאבי אני חב את להט החסידיות שנסך בי בסיפוריו,הם שהפכו לחלק ממני והשרו עלי את רוח היצירתיות.ובנוסף:וכי ניתן להתעלם מילדותו של אבא בכפר חב"ד?(למד מגיל9 בכפר חב"ד בשנים הראשונות)ממלמדו שרכן עימו לאור עשישיות? מאהבת ישראל שטעם בין החסידים?מן השמחה המשפחתית בימים ההם,בה כולם היו אופים ומבשלים זה לזה?

ציור של חסיד מתבונן מאת יחיאל אופנר. "חשבון נפש"

ציור בו אב מכניס את בנו לחיידר ציירתי ביום בו הכנסתי את בני בכורי לחיידר.אלה רגעי השראה,בציור רואים את רצינות המעמד, את רגליו הזעירות של הילד מבצבצות מהטלית,

והשראה רבה קיבלתי מהתבוננות בציורים מפורסמים שתיארו את החסידים של פעם. כשהייתי מתפלל הייתי מעלה בדמיוני את החסידים המצוירים.השראה והשפעתה,

 

מטרה

  אני רואה בציור שליחות יהודית בהעברת מסר חסידי בכלל,ובעיקר את חשיבות התיעוד החב"די.לאחרונה נתבקשתי על ידי מנהל בית 770 בכפר חב"ד להעביר את הציורים בהשאלה לבנין והם מוצגים שם בתערוכה,לתועלת קבוצות הפוקדות את המקום.תגובות המבקרים נלהבות ביותר. אחד הזקנים שהיה בתערוכה החל להעלות זיכרונות מילדותו,אוי,גם אני הייתי כזה! אנשים המגיעים לתערוכה,מושפעים מהמסרים,מתענינים בנושאים המצוירים ונדבקים בהתלהבות חסידית.

כשהייתי מתיישב לצייר,הייתי תמיד חושב ומקווה שהציורים הללו יקרבו אנשים ליידשקייט.כעת,כאשר ציבור רחב מאד צופה בציורים,מתממשת תקוותי.אם הציור שלי מדליק לאיזה שהו יהודי את הניצוץ שבו,הרי שזו מטרתי,והיה זה שכרי.

 הציור

 כמו ילד חדש שנולד וקשה ליולדתו להיפרד ממנו.אני קשור לציור ומסרב למכרו ,אי אפשר לשלם את שוויו נשל ציור ובמחיר שמבקשים לקנותו,אני עדיין לא מוכן עדיין למכור.בינתיים,מפוזרים הציורים אצל ידידים ברחבי העולם ובהשאלה בלבד,אולי לכל החיים... אבל בתנאי שיחזירו אלי בשעת הצורך.

לאחרונה הגיע אדם עשיר מחוץ לארץ,התרשם מהתערוכה והחליט לקנות את כל הציורים.התעקשתי על מחיר מסוים... העסקה לא יצאה לפועל,כי מפעל חיים אני לא מוכר ברגע! בימים אלו ,אנו מתמקחים באמצעות מתווך.יתכן שאאלץ לצייר מחדש את כל אוצרותי...כדי למלא את החסר.

 משוב

  לעבודות שלי יש תהודה רבה:עיתון מעריב התייחס לתערוכה "יהודים של הבעל שם טוב".לאחר מכן פנו אלי עורכי תוכנית משודרת והתראיינתי בקול ישראל על ציורי,מערכות עיתונים נוספות בקשו את רשותי להשתמש בציורים לכתבותיהם.

כשראה הרב כדורי זצ"ל את דמותו שציירתי,ברך אותי בכל טוב גשמי ורוחני ואריכות ימים.

ילדים שקראו את ספרי הקומיקס,מתלהבים כשהם פוגשים בי באקראי,ומגלים שאני מחבר הספרים.ילד אחד הביט בי פעור פה,כאילו בראתי אני את הגולם מפראג...מספרים לי כי ילדים קוראים בספרים שלי לפני לכתם לישון,ובעקבות החידות המצוירות,מתקשרים אלי אנשים רבים,ולא די,אלא שבפגישות מקריות פונים אלי ומבקשים שאגלה להם פתרון החידה,:תגיד,היכן החבאת את התפוח?

הצייר הנודע,יוסל ברגנר,Yosl Bergner התרשם מאד מהאיורים שלי,ולקח אחד לאוסף שלו.

מבקרי אומנות אומרים.שהמיוחד הוא היותי קריקטוריסט שמצייר גם בצבעי שמן.הנשיא,פרופסור אפרים קציר,ראה את ציורי וכתב שבמיוחד הוא אוב את התום והתמימות שיש בהם,

אריק שרון כתב הקדשה וחתם על פורטרט שלו שציירתי.

גם שמיר נהנה מדיוקנו,ועוד רבים ידועי שםשהגיבו באהדה גלויה.אחד המבקרים כתב:דמויות בסגנון שגאלי מעט,וביטוי חזק ליהדות,בכל ס"מ משיכות מכחול בטוחות עם גוונים נפלאים.

 הצייר יחיאל אופנר עם ראש הממשלה אריאל שרון, לאחר שקיבל  ציור דיוקנו ושרון כתב הקדשה וחתימה על הציור.

כרזה על פתיחת התערוכה במוזיאון בר דוד בקיבוץ ברעם

יחיאל אופנר מציג מספר יצירות יהודיות בשמן על בד במוזיאון בר דוד בקיבוץ ברעם

יחיאל אופנר מציג מציוריו במוזיאון . כרזה על פתיחת התערוכה במוזיאון בר דוד בקיבוץ ברעם

http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=49707

 

 

 

 

כתבה בעיתון "המודיע" בנושא קריקטורות

 

כתבה על תערוכה של יחיאל אופנר ב"הצופה"

 

עצה מיחיאל אופנר YECHIEL OFFNER בהמודיע

ביום בהיר מודיע לי מישהו שראה עצה שלי על שמירת מכחול בהמודיע,מסתבר ש..מה שאתה מדבר ומספר לידידים יכול לדלוף לתקשורת..."הזהרו בדיברכם"

עיתון "מעריב"

העיתון הגדול במדינה מפרסם קריקטורה פוליטית של יחיאל אופנר,בנושא פינצור הגלגלים של נתניהו  כשביקר בכפר חב"ד

 משקפים חבדיות קובי אריאלי כותב ויחיאל אופנר מצייר וכותב את הקומיקס מגזין "כפר חב"ד" לפורים תשס"ז

 

כתבה פרופיל על יחיאל אופנר במגזין"כפר חב"ד"

כתבה מרתקת על אופנר,מאת הכתב העתונאי החסידי ר' " שי מייזליש"

 

 

כתבה על הצייר יחיאל אופנר  במגזין כפר חב"ד

(הכתבה בערך עם עדכונים קלים)

מאת העתונאי שי מיזליש

 

 

  הצייר יחיאל אופנר מתעד את חיי החסידים במכחול

ציוריו מפוזרים ברחבי העולם בקרב אספנים שלא רק נהנים משווי ההשקעה אלא נהנים מציור יהודי חסידי מרגש ואותנטי.

הצייר הנודע יוסל ברגנר חתן פרס ישראל בציור לשנת 1980 מחזיק באוספו הפרטי שני ציורים של אופנר.

על קירות ביתו של יחיאל ניתן לראות את הרפתן מכפר חב"ד ר' זוסיק מאכיל את הפרות מהר. למה מהר? כי עוד מעט מנחה. או את ר' מענדל פוטרפרס נרדם על ספסל לאחר התוועדות- ציור שצייר אופנר לאחר שראה את ר' מענדל מתנמנם על ספסל ורץ להביא את המצלמה אך משהגיע ,יצא כבר ר' מענדל אל השלג הניו יורקי במגפיו החסידיות- מזל שיש מכחול כשאין מצלמה.

 לא צריך לנסוע רחוק וכבר רואים את הפרטיזן ר' זושא מעודד בידיו לאמירת לחיים בתנועה האופינית לו, על רקע היער, (אמרנו פרטיזן),

האגדה מספרת כי באחד הלילות נשמעו קולות ורעשים בסטודיו של אופנר. משנגשו לבדוק מה קרה , התברר כי החסיד בציור הקולע שתה לחיים ובשל כך התעופפו כסאות ובקבוקים מהשולחן.

אני שואל את יחיאל מה נותן לך השראה לצייר?

זה יכול להיות כל דבר. הנה, לא מזמן בשבת בצהרים חלף ליד ביתי חסיד לאחר התוועדות. הוא היה קצת "הרבה" לאחר אמירת לחיים , הוא שר עם תנועת געגוע באצבעותיו שיר חסידי עסיסי,ונדמה כי אינו שם לב מי רואה אותו או מה חושבים עליו. הוא חש צורך לשיר שיר חסידי. אני הסתכלתי על זה ,אמרתי "זה שווה ציור" ובמוצאי שבת יצא ציור.
האם יש הבדל בינך לבין צייר אחר שמצייר את החסידים?

,אופנר מחייך ואומר "תאר לך! אני נסעתי פעמים רבות לרבי.כשאני מצייר ערימת חסידים על עגלה נוסעים לליובאוויטש, אני מרגיש כאילו אני בעגלה עם החסידים. אני נדחף איתם אני חש אותם.אני עברתי רגעים נשגבים כאלו בעצמי. אני מאמין שזה תורם לציור ועושה אותו אותנטי יותר.
תאר לך שיש לך ציור מחסיד שראה את אדמו"ר הזקן וצייר את ההתוועדות לפי מה שראה,לעומת צייר שסיפרו לו ....

לאחרונה החלו מספר אספנים להתעניין בציוריי וב"ה כמה מהציורים הטובים שלי תלויים בבתי יהודים בחו"ל.

אני מרגיש בציור שליחות קודש. לתעד את חיי החסידים לפי מכחול של חסיד כמו שאומרים מבפנוכו, כפי שאמר לי פעם הצייר הנודע ר' זלמן קלינמן ע"ה , "אני ציירתי את החסידים של פעם אתה תצייר את החסידים של היום" אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות שנחשפים לציורי מתרגשים . זה מזכיר להם את השורשים האמיתיים שלהם ואכן האומנות החסידית משפיעה.

מנכ"ל העיתון "הידיעון" ר' יוסי מלכא סיפר לי שיש יהודי מבוגר פרטיזן בעברו, המחכה כל שבוע בשקיקה לציור החסידי בעיתון ,"זה מזכיר לי את ילדותי ,דמעות יורדות לי כשאני רואה את הציור"

מה הוא הציור המרגש ביותר שציירת?

אין ספק כי ציור שמונת הנטבחים בישיבת "מרכז הרב"  בצורת האותיות הי"ד. זה הציור שזעזע אנשים רבים ברחבי העולם והוא התפרסם בהרבה עיתונים ומדיות. בקרוב הציור יועבר לישיבה.

מה מבחינתך ציור מוצלח?

מבחנתי ציור מוצלח זה ציור שהצליח להעביר את תנועת האדם , המאפינים שלו ואת הנשמה שלו. ציור שמבטא אותו.

לאחרונה, לאחר סדרת כתבות בעתונים "משפחה" "המודיע" ו"כפר חב"ד" מעריב בחר באתר הציורים של יחיאל אופנר לרשימת המעודפים שלו -דבר שהביא לחשיפה גדולה של ציוריו לאלפי אנשים נוספים שנהנו מהווי חסידי בציור של חסיד.
בקרו באתר הציורים של יחיאל אופנר WWW.YOFFNER.COM 

"אמן אורח"

   יחיאל אופנר - בלוג "עולה על העיצובים" מבקר אומנות מתנח את הצייר וסגנונו

12 ביוני 2010
אמן אורח: יחיאל אופנר.

מקור
http://olaalhaeezuvim.blogspot.com/2010/06/blog-post_12.html

אומרים שכשרון אמנותי הוא מתת-אל. אבל האל מצידו, לא מרשה לכולם להשתמש במתנה היקרה הזו. את היהודים למשל, הוא מידר מציור ומפיסול באיסור המפורש "לא תעשה לך פסל וכל תמונה". ומה יעשה חרדי ירא שמיים שניחן בכשרון ציור? ליחיאל אופנר, חסיד חב"ד שהוא גם צייר וקריקטוריסט פורה אין שום התלבטות בנדון. ולהיפך: הוא אינו רואה בעצמו צייר, אלא שליח-ציבור, שבאמצעות עבודתו האמנותית "מעביר מסר חסידי ובעיקר את חשיבות היעוד החב"די".

אופנר בן ה36 מתגורר בכפר חב"ד ועובד כמורה ומחנך בתלמוד תורה. אמו מספרת, שכבר כילד כיסה את ארונות הבית בציוריו ומגיל 13, החל רושם בעט ועפרון. מאחר שלא היו בישיבה שלו צבעים וחומרי ציור, השתמש במשחות נעליים. הוא לא למד אמנות מעולם, אבל לדבריו "פיתח לעצמו דרכים משלו" לצייר. הוא הושפע מאד מהצייר החסידי המנוח ר' זלמן קליינמן, שצייר ציורי עיירות יהודיות בגולה. ר' זלמן עודד אותו להמשיך לצייר ואף אמר לו "אני ציירתי את החסידים של פעם ואתה תצייר את החסידים של היום". אופנר קיבל על עצמו בענווה את השליחות, אך לדבריו, הוא בכל זאת מצייר גם את החסידים של פעם. ציוריו עוסקים כולם בהווי החיים והאמונה של חסידי חב"ד. הוא מצייר את העיירה היהודית של אז, את חיי היומיום העכשויים בכפר חב"ד -ואלו לטעמי היפות שבעבודותיו- את העיירה לובאביץ' וגם סיפורי עלילה והסטוריה מהרפרטואר החב"די הענף.

ציוריו התמימים של אופנר מזכירים את זרם "הציור הרע", החובבני, שמככב במיטב האוספים ומוזיאוני הפולק ארט בעולם. ואל תקלו ראש בדמויות האידישאיות החבוטות לכאורה שמככבות בהם. לציורי ההווי היהודי המאמין יש ביקוש רב ולא רק בקרב עשירי העדה. הקישו "jewish art" בeBay ותווכחו במו עיניכם.

אופנר עצמו סבור שציוריו הם ציורים ריאליסטיים, אבל הוא מודה שלפעמים הוא מתעלם מהדיוק החזותי. מה שחשוב לו הוא "האוירה הנכונה של הסיפור והמסר" . והוא מוסיף: "אם הציור שלי מדליק לאיזשהו יהודי את הניצוץ שבו, הרי שזו מטרתי וזה היה שכרי".

הציורים, הרישומים והקריקטורות של אופנר נמצאים באתר שלו, לצד כתבות עיתונאיות אודותיו.