.jpg)
במדור זה - מספר כתבות עומק ופרופיל על הצייר יחיאל אופנר,
"מגזין כפר חב"ד" מגזין "משפחה" עיתון "המודיע"
‘Mishpacha’ Magazine Article about Yechiel Offner /for English
-http://enter-system.com/64475/-Artist-Yechiel-Offner-biography
כתבה במגזין "משפחה" על יחיאל אופנר



כתבה במגזין משפחה http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=23657
כתבה מעתון משפחה
הכתבה על הצייר יחיאל אופנר מעתון "משפחה" בתמליל
מאת ח. ברוש
הסטודיו
ציורים מחויכים ניבטים מן הקירות. קווים הומוריסטים דקים שזורים בהם בתום, מוסיפים חן לסיפור חסידי נוסף,
יחיאל אופנר,תושב כפר חב"ד,מסתפק בפינה צנועה בחדר האורחים,שם יושב הוא ומצייר.ביתו, בין עצי הברוש אוצר בתוכו חוויות חסידיות,והן,הן כלי ההנעה לצבעים הנמרחים על ידו בעסיסיות בלתי נלאית.ציור ועוד ציור ועוד.. וכולם ביחד כמו מכניסים אותנו לעולם של פעם... לעיירה היהודית .השטעטל.

הצייר יחיאל אופנר בסטודיו מצייר ומתעד את העיירה ליובאוויטש,
ולא חוויותיו בלבד ספוגות כאן בצבע.היה זה כבר הסבא(מצד הרעייה) ר' נחום גורלניק,אף הוא חסיד נלהב,שהרווה שהרווה את קורות הבית בחוויות עתיקות יומין,(הרב גרלניק תלמיד תומכי תמימים בעיירה ליובאוויטש בזמנו של הרבי הרש"ב)כאן בביתו של הסב (מצד הרעייה ) מתגורר יחיאל,שואב עוד בדל נשמה חסידית, מכל פינה ומכל מפתן וסדק,מחבר פיסות היסטוריה יהודית אל ...מכחולו. לו ידע הסבא כי אורחות חייו יונצחו כאן בצבע וביתו הכפרי יהפוך לסטודיו... וודאי לא היה ממעיט מלהטו החסידי
רקע אישי
נולדתי בבני ברק בתשל"ד-1974.כבן לחסידי חב"ד למדתי במוסדות חינוך של חב"ד.זכיתי גם להיות בקרבתו של הרבי (בשנת קבוצה) בשנה האחרונה תשנ"ד.כיום אני נשוי ויש לנו שני ילדים.לפרנסתי אני משמש כמורה מוסמך וכמחנך .
.jpg)
הצייר יחיאל אופנר: מקבל מהרבי מליובאוויטש כוס של ברכה,בשנת תשמ"ט 1988 בבית המדרש 770 בניו יורק
דרכי באומנות
לא למדתי באופן מקצועי ממש,(בשנים האחרונות עברתי השתלמויות מקצועיות ברמה הגבוהה ביותר י.א)
אבל למדתי הרבה מחברים ומציירים שפגשתי,ופתחתי לעצמי דרכים משלי. עידוד רב קיבלתי מביקורי הרבים אצל הצייר החב"די הנודע ר' זלמן קליינמן ז"ל שקיבל אותי תמיד במאור פנים הוא היה רואה את הציורים שלי,מראה לי את ציוריו ומכוון אותי. כמו כן כאשר לימדתי יהדות ברוסיה, נפגשתי עם אמן רוסי ,מורה לציור שלימד במקום,שלימד גם אותי במשך שנה."מגיל שלש עשרה ציירתי בעט ומעט בצבעי קרש.בעיקר ציירתי את החסידים של פעם.כיום אני עוסק גם בציורי יודאיקה,כתבתי ואיירתי "מגילת אסתר" חיברתי חוברות עבודה על מסכתות ברכות ומגילה,וחיברתי ספרי קומיקס "הגולם מפראג" שלש נקמות" "פחד לרגע אחד"
איורים חסידיים
ציורים המתארים את חיי העיירה היהודית , אהובים עלי במיוחד. אני מרבה לצייר חסידים, את הרעיונות המאפיינים אותם,ואת היהודים בגלות.כיום אני מתמקד במעגל החיים של חסידות חב"ד, את ההתוועדות החסידית ,את הקולע(נוהג התבטלות בפני החיצוניות)ריקוד חסידי,או תפילה בדביקות.ציור אחד מתאר את האחים הקדושים .רבי זושא ורבי אלימלך מליזענסק,שהיו נודדים בדרך לעזור ליהודים,ובפדותם יהודי מידי הפריץ,יצאו בריקוד של שמחה.תוכניתי החדשה היא לצייר בעלי מלאכה יהודיים:סנדלרים חייטים שואבי מים וכדומה.ציורים רבים מתארים את המציאות החב"דית העכשווית.כל הווי מוכר אהוב מאד על הצופה ומקשר אותו אל התמונה.
בציור נוסף נראה חסיד תלוי על הגדר,חסידים אחרים מביטים בו ומברכים אותו בלחיים.זהו החסיד ר' שמואל מונקעס,שהיה מגיע אל לחצר האדמו"ר הזקן ונתלה על הגדר.אצל הסנדלר תלויות נעלים על הגדר,אצל החייט תלויות חליפות על הגדר,ואצל הרבי תלויים חסידים... נהג לומר. אמרותיו המבדחות היו מוציאות אנשים ממרה שחורה.
"העזרה והתמיכה ההדדית בעיירה,באו גם הו לידי ביטוי בציורים,וכן עבודת כפיים נקייה בתום וביוש.כך ציירתי את החסיד הרפתן (ר' זוסיק)הלוקח את פרתו הסוררת לרפת ומאכילה,אך כשמגיע זמן מנחה,הוא עוזב את הקלשון וממהר לתפילת מנחה בבית הכנסת.הציור שאכן מספר על מציאות,בה קיבל הרפתן הוראה מהרבי שלא לעזוב את עבודתו,הינו להיט בתערוכה,הצופים מתענינים בו ובהוראתו של הרבי.
.jpg)
שכני הרפתן ר' זוסיק מכפר חב"ד, ציור מאת הצייר יחיאל אופנר מכפר חב"ד
כשראה הצייר ר' זלמן קליינמן ז"ל את הציורים שלי אמר "אני ציירתי את החסידים של פעם,אתה תצייר את החסידים של היום".ואני מצייר גם את החסידים של היום.וגם את החסידים של פעם.
קריקטורה
תמיד הייתה לי משיכה גם לקומיקס.לפני כשתיים עשרה שנה,כשהצייר של סיפור מצויר בעיתון חב"די הפסיק לצייר ,חיפשו מחליף ופנו אליי.למרות שסירבתי תחילה,הייתה זו ראשית דרכי בציורי קריקטורות לעיתונים,ואני עושה זאת עד היום.מדי שבוע אני שולח חידה שבועית בעיתון( "ידיעון הכפר")המופץ ברוב קהילות חב"ד בארץ.

קריקטורה של הקריקטוריסט והצייר יחיאל אופנר,על תמונת כינוס השלוחים המסורתית בניו יורק
לא למדתי ולא הייתה לי הכוונה בציור קריקטורות,אך היה לי קשר עם הקריקטוריסטים הגדולים בארץ שראו את הקריקטורות שלי ונתנו לי משלהם.הקריקטורה נרשמת על ידי לאחר עיון באקטואליה,לאחר מכן אני מבטא אותה באיור המביע את הרעיון באופן וויזואלי של חיי היום יום.
סגנון וביצוע
לציורים שלי יש את הייחודיות שלהם. אני מרגיש בטוח ושולט בהבעת המסר ובאווירה שאני מעוניין להעביר ,לעומת האפקטים בהם אני שולט פחות,והם טובים פחות.מספר ציירים כבר הציעו ללמד אותי את השימוש בטכניקות שונות.אין ספק כי ככל שהטכניקה תיהיה טובה יותר ,הציור יהיה נעים יותר לעין.
לפני שלב הביצוע אני מתכנן את מה שאני רוצה לצייר. אני עסוק כל הזמן בחיפוש רעיונות,ורושם לעצמי כל דבר שעולה במוחי.הרשימה מונחת בכיסי ומתארכת מעת לעת.בבית, אני שולף ממאגר הרעיונות ומצייר.הסגנון שלי בהחלט ריאלי, אך אני לא מקפיד שהוא יהיה ראלי מאד. כלומר,אני מתעלם לפעמים מהדיוק החזותי,אך מקפיד במיוחד שתיהיה אווירה נכונה של הסיפור והמסר.
.jpg)
ציור : דו שיח לימודי והעלאת זכרונות חסידים בבית מדרשו של הרבי. מאת הצייר יחיאל אופנר
השראה
נולדתי על סיפורי העיירה אותם שמעתי מפי סבתי ילידת קראקוב בפולין. אני מצייר את מה שקלטתי בחושיי,או מתוך הרגשה אישית ומאירועים שקרו עימי.כל ניצוץ חסידי בו אני נתקל,מדליק בי רעיון נוסף כך למשל כשראיתי את החסיד ר' מענדל פוטרפארס יושב על ספסל ומתנמנם עם המגפיים החסידיות שלו לאחר התוועדות חסידית אתנו בקבוצה,רציתי להנציח את המראה המעניין הזה ורצתי לחדרי להביא מצלמה.כשחזרתי עם המצלמה,כבר יצא ר' מענדל אל השלג הניו יורקי וצעד לביתו.המראה הזה גרם לי להשראה,והיום אני משחזר במכחולי את המראה.
.jpg)
הצייר יחיאל אופנר מכפר חב"ד מצייר חסיד נרדם על ספסל לאחר התוועדות ואמירת לחיים, ציור המבוסס על זכרונות חסידיים.
השראה רבה היא מתנת הביקורים שהיו אצל חסידים בבני ברק ואצל הרבי בניו יורק.הלא בלתי אפשרי לשכוח את ניחוחו של אותו חסיד בעל רגל אחת ושני קביים,שביקרתיו בבני ברק עוד בימי ילדותי והשפעתו עלי רבה כל כך.ובהמשך הושפעה רוחי מן השהייה בישיבות חב"ד,השהייה סמוך לרבי וסמוך לכל זקני החסידים בימות החג,בהתוועדויות ובשמחה החסידית.
את הציור של לחיים,ציירתי מיד במוצאי שמחת תורה לאחר שחזרתי מבית הכנסת שם שתו החסידים לחיים.
גם לאבי אני חב את להט החסידיות שנסך בי בסיפוריו,הם שהפכו לחלק ממני והשרו עלי את רוח היצירתיות.ובנוסף:וכי ניתן להתעלם מילדותו של אבא בכפר חב"ד?(למד מגיל9 בכפר חב"ד בשנים הראשונות)ממלמדו שרכן עימו לאור עשישיות? מאהבת ישראל שטעם בין החסידים?מן השמחה המשפחתית בימים ההם,בה כולם היו אופים ומבשלים זה לזה?
.jpg)
ציור של חסיד מתבונן מאת יחיאל אופנר. "חשבון נפש"
ציור בו אב מכניס את בנו לחיידר ציירתי ביום בו הכנסתי את בני בכורי לחיידר.אלה רגעי השראה,בציור רואים את רצינות המעמד, את רגליו הזעירות של הילד מבצבצות מהטלית,
והשראה רבה קיבלתי מהתבוננות בציורים מפורסמים שתיארו את החסידים של פעם. כשהייתי מתפלל הייתי מעלה בדמיוני את החסידים המצוירים.השראה והשפעתה,
מטרה
אני רואה בציור שליחות יהודית בהעברת מסר חסידי בכלל,ובעיקר את חשיבות התיעוד החב"די.לאחרונה נתבקשתי על ידי מנהל בית 770 בכפר חב"ד להעביר את הציורים בהשאלה לבנין והם מוצגים שם בתערוכה,לתועלת קבוצות הפוקדות את המקום.תגובות המבקרים נלהבות ביותר. אחד הזקנים שהיה בתערוכה החל להעלות זיכרונות מילדותו,אוי,גם אני הייתי כזה! אנשים המגיעים לתערוכה,מושפעים מהמסרים,מתענינים בנושאים המצוירים ונדבקים בהתלהבות חסידית.
כשהייתי מתיישב לצייר,הייתי תמיד חושב ומקווה שהציורים הללו יקרבו אנשים ליידשקייט.כעת,כאשר ציבור רחב מאד צופה בציורים,מתממשת תקוותי.אם הציור שלי מדליק לאיזה שהו יהודי את הניצוץ שבו,הרי שזו מטרתי,והיה זה שכרי.
הציור
כמו ילד חדש שנולד וקשה ליולדתו להיפרד ממנו.אני קשור לציור ומסרב למכרו ,אי אפשר לשלם את שוויו נשל ציור ובמחיר שמבקשים לקנותו,אני עדיין לא מוכן עדיין למכור.בינתיים,מפוזרים הציורים אצל ידידים ברחבי העולם ובהשאלה בלבד,אולי לכל החיים... אבל בתנאי שיחזירו אלי בשעת הצורך.
לאחרונה הגיע אדם עשיר מחוץ לארץ,התרשם מהתערוכה והחליט לקנות את כל הציורים.התעקשתי על מחיר מסוים... העסקה לא יצאה לפועל,כי מפעל חיים אני לא מוכר ברגע! בימים אלו ,אנו מתמקחים באמצעות מתווך.יתכן שאאלץ לצייר מחדש את כל אוצרותי...כדי למלא את החסר.
משוב
לעבודות שלי יש תהודה רבה:עיתון מעריב התייחס לתערוכה "יהודים של הבעל שם טוב".לאחר מכן פנו אלי עורכי תוכנית משודרת והתראיינתי בקול ישראל על ציורי,מערכות עיתונים נוספות בקשו את רשותי להשתמש בציורים לכתבותיהם.
כשראה הרב כדורי זצ"ל את דמותו שציירתי,ברך אותי בכל טוב גשמי ורוחני ואריכות ימים.
ילדים שקראו את ספרי הקומיקס,מתלהבים כשהם פוגשים בי באקראי,ומגלים שאני מחבר הספרים.ילד אחד הביט בי פעור פה,כאילו בראתי אני את הגולם מפראג...מספרים לי כי ילדים קוראים בספרים שלי לפני לכתם לישון,ובעקבות החידות המצוירות,מתקשרים אלי אנשים רבים,ולא די,אלא שבפגישות מקריות פונים אלי ומבקשים שאגלה להם פתרון החידה,:תגיד,היכן החבאת את התפוח?
הצייר הנודע,יוסל ברגנר,Yosl Bergner התרשם מאד מהאיורים שלי,ולקח אחד לאוסף שלו.
מבקרי אומנות אומרים.שהמיוחד הוא היותי קריקטוריסט שמצייר גם בצבעי שמן.הנשיא,פרופסור אפרים קציר,ראה את ציורי וכתב שבמיוחד הוא אוב את התום והתמימות שיש בהם,
אריק שרון כתב הקדשה וחתם על פורטרט שלו שציירתי.
גם שמיר נהנה מדיוקנו,ועוד רבים ידועי שםשהגיבו באהדה גלויה.אחד המבקרים כתב:דמויות בסגנון שגאלי מעט,וביטוי חזק ליהדות,בכל ס"מ משיכות מכחול בטוחות עם גוונים נפלאים.

הצייר יחיאל אופנר עם ראש הממשלה אריאל שרון, לאחר שקיבל ציור דיוקנו ושרון כתב הקדשה וחתימה על הציור.
כרזה על פתיחת התערוכה במוזיאון בר דוד בקיבוץ ברעם
יחיאל אופנר מציג מספר יצירות יהודיות בשמן על בד במוזיאון בר דוד בקיבוץ ברעם.jpg)
יחיאל אופנר מציג מציוריו במוזיאון . כרזה על פתיחת התערוכה במוזיאון בר דוד בקיבוץ ברעם
http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=49707
כתבה בעיתון "המודיע" בנושא קריקטורות



כתבה על תערוכה של יחיאל אופנר ב"הצופה"
.jpg)
עצה מיחיאל אופנר YECHIEL OFFNER בהמודיע
ביום בהיר מודיע לי מישהו שראה עצה שלי על שמירת מכחול בהמודיע,מסתבר ש..מה שאתה מדבר ומספר לידידים יכול לדלוף לתקשורת..."הזהרו בדיברכם"
.jpg)
עיתון "מעריב"
העיתון הגדול במדינה מפרסם קריקטורה פוליטית של יחיאל אופנר,בנושא פינצור הגלגלים של נתניהו כשביקר בכפר חב"ד
.jpg)
משקפים חבדיות קובי אריאלי כותב ויחיאל אופנר מצייר וכותב את הקומיקס מגזין "כפר חב"ד" לפורים תשס"ז

כתבה פרופיל על יחיאל אופנר במגזין"כפר חב"ד"
כתבה מרתקת על אופנר,מאת הכתב העתונאי החסידי ר' " שי מייזליש"
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
כתבה על הצייר יחיאל אופנר במגזין כפר חב"ד
(הכתבה בערך עם עדכונים קלים)
מאת העתונאי שי מיזליש
 (2)(1).jpg)
הצייר יחיאל אופנר מתעד את חיי החסידים במכחול
בביתו שבכפר חב"ד ברחוב צדדי וכפרי מתגורר ר' יחיאל אופנר ומשפחתו. כשנכנסים לבית אין ספק: פה גר צייר. טפט אחד גדול של ציורים עוטף את קירות הבית. ולרגע נדמה לאורח שנכנס לתערוכת אומנות, הציורים ממחישים . אם מדבור על תחביב זה מובן, אבל מה לשליחות בציור?
אופנר טוען כי ציוריו דווקא מיועדים לקרב אנשים שלא יודעים על יהדות ועתה יכירו את פניה היפות של החסידות. את ציורי השמן, בהם החל בשנים האחרונות היו המשך לעשרים שנה של ציורי עט. בשנים האחרונות נמאס לו לשרבב בעט, והוא החל ללכת על הדבר האמיתי והאמנותי, ציורי שמן שממחישים את הווי החיים החסידי.
יחיאל אופנר, יליד 1974, זוכר את עצמו אוחז בעט עוד בטרם ידע לקרוא ולכתוב. את הציור הראשון הוא זוכר כבר מגיל חמש אז החל לאייר בעיקר דמויות של אנשים. כמה שנים אחר כך נהנו מאיוריו של אופנר גם חבריו לכיתה, להם אייר אז עיתון פנימי.
את הציורים מתקופת הילדות זוכרת גם אמו מהבית. מתברר שכילד אייר ארונות בבית ועד היום נשארו כמה ארונות עם איורים של פרחים. אמו חנה ידעה על התחביב של בנה, והבינה מיהו הצייר האנונימי שמשאיר את חותמו בפינות הבית.
תחביב הציורים פרח משמעותית עם המעבר לישיבת תומכי תמימים בלוד.
בישיבה נחשפו הבחורים לדמויות חסידיות מהישיבה, וכן לזקני חסידים משיכון חב"ד בלוד. המראות הללו שדרגו עבור אופנר את מגוון הציורים. לצד האזנה לדברי המשפיעים בהתוועדויות נחקקו המראות שהפכו עד מהרה לשלל רישומים ואיורים מגוונים. אחד הציורים האהובים עליו באותה עת היה של חסידים רוקדים אחרי קידוש לבנה.
ציור על בד,חסידים מתוועדים ליד חדרו של הרבי
איך היה לך ציוד לצייר בישיבה?
"לא היה לי שום ציוד ופשוט הייתי מאלתר דברים. למשל באמצעות משחת נעליים הייתי מחשיך בעדינות את דף הציור ללילה. באמצעות טיפקס הייתי צובע את הירח והחסידים היו מאוירים בעט שחור".
יש ציורים ששייכים במיוחד לאופי החיים בישיבה?
"אכן, בלוד ציירתי את אופי החיים הייחודי שלנו באירועים שונים. למשל את ה'שידור' בשעות הקטנות של הלילה. לטובת הצעירים אני חייב להזכיר שבאותן שנים הרבי אמר לעתים שיחות לא צפויות בשעות אחר הצהריים או הערב של שעון ניו יורק. בישראל זה היה אחרי חצות הלילה והמידע על השיחה הצפויה היה מגיע למרכזי חב"ד בעולם שהיו מקבלים עדכון ומתחברים לקו טלפון שמשרד את הרבי לרמקולים גדולים שהוצבו בזאל.
כשהיו מעירים אותנו לעתים בשתיים או שלוש בלילה, היו חלק מהבחורים רצים למקווה והשאר נעמדים וממתינים בזאל של הישיבה. המראה הזה תפס אותי מאור ואיירתי את זה כל הזמן.
באיורים שלי מהישיבה רואים בחורים רצים בלילה לכיוון הזאל או בחורים שעומדים וממתינים בריכוז לשמוע את קולו של הרבי. אם חושבים על זה, הרי שכל טקס ה'שידור' הוא משהו שקיים רק בישיבות חב"ד ואותי זה כמובן מאוד תפס גם בפן התיעודי".
הציור כמקצוע
כשמדברים על ציורים בישיבה קשה להתעלם מכך שלכאורה ציור וישיבה לא הולכים יחד. בישיבות לא ממש מלמדים ציור, ובכלל אמנות הציור שייכת למכללות אמנות שונות ואולי זה אף עלול לפגוע בלימודים. כיצד אפוא רואה עצמו "תמים" בישיבה כשהוא מצייר כל הזמן ורואה בכך את עתידו.
אופנר מבין את התהייה אך מסביר שאצלו לא מדובר באמנות לשם אמנות בלבד אלא ברגש חסידי. אופנר: "אני לא למדתי בשנים ההם ציור(,רק בהמשך השנים) אלא לקחתי את הרגש החסידי שלי וביטאתי אותו בעט או במכחול.
כשלומדים ציור לשם ציור במכללה וכדומה, זה בעיקר ציורי נוף או פורטרט (שיקוף) של אנשים. אני לעומת זאת מצייר בעיקר נושאים ציבוריים של חסידים ולדעתי אני רואה את תפקידי כשליח ציבור שמשקף את הפנים היפות של חיי החסידים והעיירה היהודית דרך הציורים.
חוץ מזה אני גם משתמש בציור לנושאי לימוד כחוברות לימוד בכיתה. באופן כזה אני מעלה את הציור לקדושה ויש בכך תועלת. בישיבה זה לא הפריע לי ואדרבה הייתי חוזר הרבה פעמים על מאמרים בעל פה כי ניצלתי את כוח הדמיון גם לציורים וגם ללימודים".
תם עידן הציור?
אחרי שמגיעים לאמנות הציור חשוב לוודא האם עדין לא תם עידן הציור. הרי כיום יש לכל אחד מצלמה ואת הכול ניתן לתעד באמצעותה. מה גם שהיום אפילו ניתן לצייר תמונות באמצעות תוכנות מחשב שונות. ציורים זה במידה מסוימת נשמע היסטוריה ואולי קצת פסה.
אופנר לא מתרגש מהשאלה ונראה שחשב על השאלה הזו לא אחת.
"הרבה פעמים מישהו אומר לי שזה לא נראה אמיתי ופה צריך להוסיף משהו או צריך להחסיר משהו כדי שזה יתאים למציאות. לכל אותם אנשים אני אומר שבשביל לתעד יש לי מצלמה ואני יכול לצלם. אפשר גם לקנות תמונות של הכול, אבל אני בכלל לא מנסה לצלם.
אפשר כמובן לצלם התוועדות בתמונה אבל אני לא מצלם התוועדות. אני בונה התוועדות וחסידים. קימוטים חסידיים ונגיעות בפרטים קטנים אפשר רק לצייר. נקודה נוספת היא שבציור אפשר להכניס כמה חסידים. בציור אחד ניתן לראות, חסיד אחד אומר לחיים, חברו מהרהר לצידו והשלישי בכלל עושה 'קולה' או טועם דג מלוח".
ציור של יחיאל אופנר שמן על בד, קולע חסידי
אופנר מסביר כי גם החסידים שציירו כמו ר' הענדל ליברמן שהיה אחיו של ר' מענדל פוטרפאס ע"ה או ר' זלמן קליימן חיו בעידן המצלמה ובכל זאת ציירו. ההסבר לכך, לטענת אופנר הם המוטיבים שאי אפשר להכניס אלא בציור, כמו התרנגול מהכפר או חיים של פעם בפשטות חסידית.
ביתו הוא מבצרו
כל מי שמסתובב בביתו של אופנר בכפר חב"ד עלול בטעות לחשוב שנפל לתערוכת אמנות. הציורים הרבים שמצפים את קירות הבית ממחישים עד כמה קשור האיש למקצועו ואהבתו לציור ניכרת על קירות ביתו. לכל ציור יש מקום מיוחד והסבר.
בין שלל הציורים ניתן להבחין למשל בשני חסידים שרים בשמחה. אופנר מסביר: "אלו הם האחים הקדושים רבי זושא ורבי אלימלך מליזענסק, שהיו נודדים בדרכים לעזור ליהודים. פה אתה רואה אותם רוקדים אחרי שהצליחו לפדות יהודי נוסף מחצר הפריץ".
ציור נוסף מתאר את אווירת הנסיעה לרבי. בתמונה ניתן להבחין בחסידים שנוסעים לרבי ליחידות. הסבר נוסף מגלה שכמה מהחסידים יישארו לכל תקופת החגים. אותם חסידים מגיעים עם חבילות על כתפיהם, וכמובן שכולם נוסעים בעגלה שרתומה לזוג סוסים.
ציור שמן על בד מאת" יחיאל אופנר " ערימת חסידים בדרכם לרבי.
מטוס כמובן שלא תמצאו בתמונות, הציורים מתעדים את העבר.
רב מחזיק ספ רתורהבציור חסידי מאת יחיאל אופנר
כיצד אתה יודע לתעד משהו מתקופה אחרת שאותה כלל לא ראית?
"דבר ראשון כשהבעל שם טוב נפטר הייתי רק ילד אבל אני זוכר היטב הכול מאותה תקופה" עונה אופנר בהלצה. אבל אני לא מרפה, בכל זאת כמעט 300 שנים בינינו לתקופת הבעל שם טוב עם כל הטכנולוגיה, הם לא משהו שקל לגשר עליו.
על כך מסביר אופנר: "בילדותי קראתי המון על התקופה ההיא בסיפורי הבעל שם טוב. בספר ליקוטי דיבורים של אדמו"ר הריי"ץ יש תיאורים של אותה תקופה ולכן נקשרתי לאותם אירועים. מלבד זאת נסעתי לא אחת לכפרים ישנים כדי לחוות את האווירה. הייתי תקופות באוקרינה ובמזבוז עיירתו של הבעל שם טוב ובמקומות נוספים שאפשרו לי הצצה נדירה לעולם החסידים של פעם".
ואכן מי שנדבק לקטע הנוסטלגי עשוי למצוא אותו בכל מקום, אפילו בבית שבו הוא גר עתה. אופנר מסביר כי בבית שבו הוא גר עתה, התגורר סבו של אשתו, ר' נחום גורלניק, שהיה חסיד של הרבי הרש"ב עוד מליובאוויטש. אין פלא שהציורים נדבקים כל כך יפה לקירות הבית.
מתעדים את ההווה
לצד ציורי העבר מתקופת הבעל שם טוב וחיי העיירה של פעם, ניכרים ציורים רבים מתקופתנו. אלו ציורים בהם אפשר לראות מראות כפר חב"דיים אותנטיים או דמויות ואירועים מ~770, בית רבנו שבבל.
באחד הציורים נראה ה"חוזר" שמתעמק עתה לזכור את דברי הרבי לצד "חוזרים" נוספים שמוסיפים מזיכרונותיהם. בציור זה מומחש מה שרבים מאיתנו עוד זוכרים, איך אחרי התוועדויות ניסו חסידים ובראשם ר' יואל כהן, ה"חוזר הראשי" לשנן את שיחותיו של הרבי במשך השבת, עד כתיבתם במוצאי שבת.
התועדות עם ה"חוזר" של הרבי,בציור של יחיאל אופנר
ציור אחר שלקוח מכפר חב"ד הוא של רפתן חסידי סוחב פרה סוררת לרפת. ההשפעה לציור מגיעה כמובן מכפר חב"ד ומרפת הפרות שמתנהלת לפי הוראות של הרבי ובה ביקר אופנר עם ילדו פעמים רבות.
הרפתן מכפר חב"ד בציור של יחיאל אופנר
ציור מקומי נוסף הוא של "חלון בית בכפר". בציור הזה רואים חסיד מזמין שני חסידים לביתו לאמירת לחיים. אופנר מסביר כי את הציור הזה צייר בכפר חב"ד מיד במוצאי שמחת תורה. "באותן שעות עמדו עדיין הרבה חסידים ליד בית הכנסת המרכזי ואמרו לחיים זה לזה. החסידים רצו להמשיך את ההתוועדות בביתם ובכך למעשה להמשיך את שמחת תורה. את השאיפה הזו של החסידים לעוד התוועדות ניסיתי לתאר במכחולי".
מקורות השראה נוספים קיבל אופנר מאביו שגדל בילדותו בכפר חב"ד וסיפר לבנו על הווי החיים בכפר. "אבי סיפר לי שבאותן שנים הכפר היה מאוד קטן וכולם עזרו זה לזה והייתה אחוות חסידים ממש כמו אחים. המון קיבלתי גם זוכר מהתוועדויות של המשפיע ר' זלמן לייב אסטולין בבית הכנסת ברחוב רש"י בבני ברק כשהייתי ילד. היו פעמים שרציתי ללכת הביתה אבל אבי אילץ אותי להישאר. במבט לאחור מתברר כי דווקא אותן שעות השפיעו עלי לעתיד".
ליובאוויטש שבליובאוויטש
לצד ציורי ליובאוויטש שבעיירה ליובאוויטש, מצייר היום אופנר גם את ליובאוויטש שבניו יורק.
ביקורו הראשון ב~770 היה לקראת בר המצווה שלו בשנת תשמ"ח. אחר כך ביקר עוד עשרות פעמים ב~770 ואף שהה ב"קבוצה" שנת תשנ"ד.
הזיכרונות מהרבי זכו לתיעוד מיוחד ואישי: "יש לי יומן פרטי שבו איירתי את כל זיכרונותיי מהרבי. זכיתי שהרבי אמר לי 'יישר כויח' למעלה מעשרים פעמים ליד המעלית. הייתי רץ אחרי התפילות לכיוון המעלית, מזמין אותה ופותח אותה בכדי שהרבי לא יצטרך להמתין. כשהרבי היה נכנס למעלית הוא היה מסתובב אלי במלוא קומתו ואומר לי ישר כויח. זיכרון נוסף שיש לי מהרבי התרחש ליד ישיבת חובבי תורה שברחוב איסטערן פארקווי. צעדתי שם לתומי ופתאום שמתי לב שמישהו עושה לי בידו שלום מתוך הרכב. כשהקרבתי ראיתי שזה היה הרבי. הזיכרונות האלו מהרבי לא מרפים ממני ולכן גם תיעדתי אותם ביומן ציורים אישי".
המעבר לציורי שמן
התיעוד בעיפרון ובעט היה נחמד לאורך השנים, עד שלפנימספר שנים החליט אופנר ללכת על הדבר האמיתי ולצייר בצבעי שמן.
את המעבר לציורי שמן מתאר אופנר בכמה מילים: "עברתי שתי תקופות בציורים שלי. תחילה ציירתי במשך הרבה שנים קריקטורות וכולם הכירו אותי מזה. במשך שנתיים (תשנ"ו ותשנ"ז ש"מ) איירתי קריקטורות לשבועון 'כפר חב"ד' ומדי פעם אף הגבתי בעיתונים נוספים כמו המודיע ויום השישי. מתישהו, לפני ארבע שנים הבנתי שאני מדשדש במקום, כיוון שציורים אמיתיים נעשים בצבעי שמן. מאז התחלתי לצייר בצבעי שמן והיום יש לו כבר כמה עשרות ציורי שמן צבעוניים".
איך אפשר לצייר את הרבי בפוזות שונות לצד האדמו"רים או בתנוחות שלא היו ולא נבראו?
"אני לא רואה בעיה בציורים שונים של הרבי. כל זמן שהציור לא מזלזל ברבי אין פה בעיה. אפילו ר' זלמן קלימן צייר את הרבי וגם ר' ברוך נחשון" .
אפשר לעשות מציורים כסף?
"כמובן שאפשר, השאלה היא מי עושה. לצערי היום לא משלמים כל כך על ציור אלא על שם. כפי שפורסם רק בימים אלו קנה רון לאודר ציור מיוחד במחיר של 135 מיליון מליון דולר. ופה, כמו בהרבה מקרים משלמים על השם".
כמה זמן לוקח לך לצייר?
"יש הבדל גדול בין איור שאותו אני עושה בכמה שניות לבין ציור משמן שלוקח לעתים גם כמה חודשים. הסיבה להמתנה הארוכה בציורי שמן, היא בגלל שציור משמן לוקח לו הרבה זמן להתייבש".
כל כמה זמן אתה מצייר?
"על רישומים אני עובד כל הזמן, אבל ציורים אני עושה בעיקר בחופשים, בשעות הלילה לקול מוזיקה חסידית שבוקעת מטייפ. מדי פעם אני גם מצייר בתקופות פנויות, ובממוצע אני מסיים ציור אחת לחודש".
התערוכה בבניין 770
מאז החל לצייר בצבע שואף אופנר לשתף את הציבור ביצירותיו. כחלק מהמגמה, העביר אופנר לאחרונה סט ציורים לבניין 770 שבכפר חב"ד. לדבריו, המטרה העיקרית בכך היא להראות נופך חסידי למבקרים הרבים ב~770,
מי העלה את הרעיון של תערוכת הציורים?
"זה התחיל די באקראי, סיפרתי למישהו בבית הכנסת שציירתי את גן עדן התחתון שב~770. השמועה הגיעה לאחראי על הבניין , והוא הציע לי להציג כמה תמונות בחדר ההרצאות שבקומה שנייה. כמובן שהסכמתי ומתברר כי דרך הציורים אנשים מתרשמים".
היית בקשר עם עוד ציירים חב"דניקים?
"למיטב ידיעתי אין עוד ציירים חב"דניקים שעובדים בציבור מלבד ר' ברוך נחשון. מי שבכל זאת מצייר תמונות של הרבי שנמכרים בהרבה מקומות אלו ציירים עולים מרוסיה שמציירים את הרבי מתמונות. בעיקרון אנני צייר פוטרטים אלא יותר יוצר".
לסיום, איזה ציור אתה הכי אוהב?
"זו שאלה מאד קשה, כי כולם יצירות שאני מאוד קשור אליהן. למרות זאת, בקטע הרגשי אני קשור מאוד לציור של גן עדן התחתון, כי פה עברתי לפני הרבי המון פעמים והציור נעשה עם הרבה רגש. ציור נוסף שאני מאוד אוהב, הוא ציור של חופה חסידית. בציור רואים קבוצת חסידים בקצה העיירה, עומדים תחת כיפת השמיים ומעליהם חצי ירח מבליח. זהו ציור מרגש מאוד, בגלל עצם החתונה וכן בגלל שהוא מאוד משקף את חיי העיירה של פעם. אפילו את החתונות שלהם".
סוף הכתבה.
למטה הקטעים שלוו בתמונות בכתבות
ברכת התמימים
מספר יחיאל אופנר: "באחד הרישומים שלי, אני נראה תלוי במהופך על הסוכה בחצר 770. מדובר על ברכת התמימים בו הרבי מברך את כל התמימים בערב יום הכיפורים. בברכת הכוהנים, אני תלוי במהופך על הסוכה בחוץ כי רק כך יכולתי לראות את הרבי משום שלתוך הזאל הקטן הורשו להיכנס רק התמימים המבוגרים, ואני הייתי עדין בישיבה קטנה. הזיכרון מאוד מרגש אותי ולאחרונה תיעדתי את זה ברישום אישי".
רישום אומנותי בעיפרון של יחיאל אופנר,בו נראה הרבי מברך את בחורי הישיבה, לפני יום כיפור.
שיחה של הרבי
כשדיבר הרבי, על שלמות הארץ בעת שיצחק שמיר היה ראש ממשלה, החליט אופנר להמחיש לשמיר את דבריו של הרבי באמצעות ציור.
וכך מספר אופנר: "כששמעתי את השיחה של הרבי על שמיר לקחתי את השיחה וציירתי אותה בשילוב דמויותיהם של הרבי ושל שמיר. ליד כל קטע בציור כתבתי את דברי הרבי ועם הציור הזה נסעתי לשמיר. במשרדו הראיתי לו את הציור והסברתי לו את השיחה. שמיר מאוד נהנה מהציור ביותר ואף כתב לי הקדשה בכתב ידו על התמונה. לפני שעזבתי ביקש ממני העתק של הציור. כמובן שנתתי לו העתק צבעוני במסגרת, והוא הבטיח שיתלה אותה בביתו".
ראש הממשלה מר יצחק שמיר מקבל ציור מאת הצייר יחיאל אופנר,וכותב הקדשה על ציור
מציירים את הצייר
לרגל התערוכה שהתקיימה ב~770 , קיבל אופנר ציור שבו ניסו לתעד אותו. וכך מספר אופנר:
"לפני שמונה שנים, שמעתי על צייר בשם יוסל ברגנר, שהוא יליד פולין וחתן פרס ישראל לציור בשנת 1980. ציוריו של ברגנר נמצאים כיום בגלריות יוקרתיות ברחבי העולם. כיוון ששמעתי שהוא למד בילדותו בחדר, החלטתי לשלוח לו את ציורי. בכל פעם הוא התלהב מהציורים שלי ועתה לרגל התערוכה הזו, הוא התלהב מהפן היהודי של פעם והוא מייד לקח מכחול וצייר חסיד מצייר. הוא לא צייר אותי אבל נראה לי שהוא ניסה".
ציור מאת הצייר יוסל ברגנר ,חתן פרס ישראל בציור,מעונק לצייר החיים החסידים יחיאל אופנר
הפגישה עם הצייר ר' זלמן קליימן
אחד הציירים המפורסמים שאתם נפגש אופנר כשלמד בקבוצה, הוא ר' זלמן קלינמן. אופנר מספר כי הוא ביקר את ר' זלמן בביתו שבשכונת קראון הייטס ואף שמע ממנו הסברים על ציורים. "מדובר פה בצייר שהשקיע בכל פרט והיה מקצוען אמיתי. הוא הסביר לי הרבה פרטים שלא שמים לב אליהם בנושאי ציור, למשל ביחסי גודל ועוד פרטים טכניים נוספים".
אופנר הראה לר' זלמן רישומים שונים של חסידים והתוועדויות. "באחת הפעמים כשהראיתי לו ציור של התוועדות שציירתי אמר לי ר' זלמן 'אני מצייר את החסידים של פעם אתה תצייר את החסידים של היום'".
ציור עצמי
הרבה מהציורים אני מצייר מתוך ההרגשה אישית או דברים שקרו עימי. אחד הציורים מתעד את ההכנסה לחיידר של ילד בגיל שלוש. את הציור הזה ציירתי ביום בו הכנסתי את בני הבכור לחיידר לפני שנתיים. בציור הזה ניסיתי להמחיש את הרצינות של האב ביום בו מכניס את בנו לחיידר. בציור גם ניתן לראות את רגליו הקטנות של הילד מבצבצות מהטלית.
ציור הכנסה לחיידר:מאת יחיאל אופנר
מפספסים את הרגע
כל צלם יודע שהדבר הכי חשוב בצילום זה לתעד את הרגע. אחרי שנייה אין כבר מה לעשות. שיעור כזה חווה אופנר בהיותו ב~770 בעת שרצה לתעד את ר' מענדל פוטרפאס אחרי התוועדות. "אני זוכר את ר' מענדל פוטרפארס, יושב ב~770 אחרי התוועדות שהסתיימה בשעות הלילה המאוחרות. ר' מענדל ישב על ספסל צדדי ונמנם. הוא היה נראה מאוד חריג עם מגפי השלג הגדולות שלו. המראה הזה ממש הפנט אותי ולכן החלטתי לתעד אותו. רצתי לחדרי שבפנימיית הבחורים בבניין 749 מול 770, כדי להביא את המצלמה ולתפוס אותו כך. למרות המהירות שלי, כשחזרתי עם המצלמה, ר' מענדל כבר לא היה שם. החלטתי לא לוותר ולפחות לתעד בציור. איירתי רישום של ר' מענדל וכמו כן איירתי לעצמי הרבה חסידים כמו הרב חיטריק והרב איטקין לומדים ב~770" .
בציור זה לא ציירתי את ר' מענדל,אלא בציור דומה
כתבה בעיתון "הידיעון"
מתחת לתמונה הכתבה בתמליל
מראיין ד"ר חיים .ז
.jpg)
כתבה בעיתון "הידיעון"
הצייר יחיאל אופנר והצייר פאבלו פיקאסו ציירו בשיתוף פעולה

בעיתון הומוריסטי שיצא לכבוד פורים תשס"ח 2008 מתפרסמת ידיעה מרעישה "קריקטורת היום"
"פיקאסו ויחיאל אופנר שיתפו פעולה בציור מיוחד.הציור התגלה בחפירות ארכיאולוגיות בגן הילדים של מרים בכפר חב"ד
(רק לידע כללי. ציור של פיקסו נמכר בעשרות מליונים לציור- ואילו ציור של אופנר נמכר בממוצע בחצי מליון דולר- ...אמרנו פורים)
כתבה בעיתון ידיעון הכפר -על הציור ליובאוויטש
.jpg)
כתבה בעיתון "הידיעון"
בתמליל
מראיין ד"ר חיים .
יחיאל אופנר מכפר חב"ד טוען שהוא אינו מצייר ,אלא מתעד חיים של חסידים ויהודי העיירה שחרבה. אין לו בבית קירות ,יש לו ציורים שעליהם מונחת תקרה. מיד כשאתה נכנס לביתו אתה חוזר 100 שנה לאחור- לעיירה היהודית.כשתראה ברז אתה עלול להתפלא מדוע אין כאן באר? הרי אנחנו בעיירה 100 שנה לאחור.
ציוריו מפוזרים ברחבי העולם בקרב אספנים שלא רק נהנים משווי ההשקעה אלא נהנים מציור יהודי חסידי מרגש ואותנטי.
הצייר הנודע יוסל ברגנר חתן פרס ישראל בציור לשנת 1980 מחזיק באוספו הפרטי שני ציורים של אופנר.
על קירות ביתו של יחיאל ניתן לראות את הרפתן מכפר חב"ד ר' זוסיק מאכיל את הפרות מהר. למה מהר? כי עוד מעט מנחה. או את ר' מענדל פוטרפרס נרדם על ספסל לאחר התוועדות- ציור שצייר אופנר לאחר שראה את ר' מענדל מתנמנם על ספסל ורץ להביא את המצלמה אך משהגיע ,יצא כבר ר' מענדל אל השלג הניו יורקי במגפיו החסידיות- מזל שיש מכחול כשאין מצלמה.
לא צריך לנסוע רחוק וכבר רואים את הפרטיזן ר' זושא מעודד בידיו לאמירת לחיים בתנועה האופינית לו, על רקע היער, (אמרנו פרטיזן),
האגדה מספרת כי באחד הלילות נשמעו קולות ורעשים בסטודיו של אופנר. משנגשו לבדוק מה קרה , התברר כי החסיד בציור הקולע שתה לחיים ובשל כך התעופפו כסאות ובקבוקים מהשולחן.
אני שואל את יחיאל מה נותן לך השראה לצייר?
זה יכול להיות כל דבר. הנה, לא מזמן בשבת בצהרים חלף ליד ביתי חסיד לאחר התוועדות. הוא היה קצת "הרבה" לאחר אמירת לחיים , הוא שר עם תנועת געגוע באצבעותיו שיר חסידי עסיסי,ונדמה כי אינו שם לב מי רואה אותו או מה חושבים עליו. הוא חש צורך לשיר שיר חסידי. אני הסתכלתי על זה ,אמרתי "זה שווה ציור" ובמוצאי שבת יצא ציור.
האם יש הבדל בינך לבין צייר אחר שמצייר את החסידים?
,אופנר מחייך ואומר "תאר לך! אני נסעתי פעמים רבות לרבי.כשאני מצייר ערימת חסידים על עגלה נוסעים לליובאוויטש, אני מרגיש כאילו אני בעגלה עם החסידים. אני נדחף איתם אני חש אותם.אני עברתי רגעים נשגבים כאלו בעצמי. אני מאמין שזה תורם לציור ועושה אותו אותנטי יותר.
תאר לך שיש לך ציור מחסיד שראה את אדמו"ר הזקן וצייר את ההתוועדות לפי מה שראה,לעומת צייר שסיפרו לו ....
לאחרונה החלו מספר אספנים להתעניין בציוריי וב"ה כמה מהציורים הטובים שלי תלויים בבתי יהודים בחו"ל.
אני מרגיש בציור שליחות קודש. לתעד את חיי החסידים לפי מכחול של חסיד כמו שאומרים מבפנוכו, כפי שאמר לי פעם הצייר הנודע ר' זלמן קלינמן ע"ה , "אני ציירתי את החסידים של פעם אתה תצייר את החסידים של היום" אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות שנחשפים לציורי מתרגשים . זה מזכיר להם את השורשים האמיתיים שלהם ואכן האומנות החסידית משפיעה.
מנכ"ל העיתון "הידיעון" ר' יוסי מלכא סיפר לי שיש יהודי מבוגר פרטיזן בעברו, המחכה כל שבוע בשקיקה לציור החסידי בעיתון ,"זה מזכיר לי את ילדותי ,דמעות יורדות לי כשאני רואה את הציור"
מה הוא הציור המרגש ביותר שציירת?
אין ספק כי ציור שמונת הנטבחים בישיבת "מרכז הרב" בצורת האותיות הי"ד. זה הציור שזעזע אנשים רבים ברחבי העולם והוא התפרסם בהרבה עיתונים ומדיות. בקרוב הציור יועבר לישיבה.
מה מבחינתך ציור מוצלח?
מבחנתי ציור מוצלח זה ציור שהצליח להעביר את תנועת האדם , המאפינים שלו ואת הנשמה שלו. ציור שמבטא אותו.
לאחרונה, לאחר סדרת כתבות בעתונים "משפחה" "המודיע" ו"כפר חב"ד" מעריב בחר באתר הציורים של יחיאל אופנר לרשימת המעודפים שלו -דבר שהביא לחשיפה גדולה של ציוריו לאלפי אנשים נוספים שנהנו מהווי חסידי בציור של חסיד.
בקרו באתר הציורים של יחיאל אופנר WWW.YOFFNER.COM
"אמן אורח"
יחיאל אופנר - בלוג "עולה על העיצובים" מבקר אומנות מתנח את הצייר וסגנונו
12 ביוני 2010
אמן אורח: יחיאל אופנר.
מקור
http://olaalhaeezuvim.blogspot.com/2010/06/blog-post_12.html
אומרים שכשרון אמנותי הוא מתת-אל. אבל האל מצידו, לא מרשה לכולם להשתמש במתנה היקרה הזו. את היהודים למשל, הוא מידר מציור ומפיסול באיסור המפורש "לא תעשה לך פסל וכל תמונה". ומה יעשה חרדי ירא שמיים שניחן בכשרון ציור? ליחיאל אופנר, חסיד חב"ד שהוא גם צייר וקריקטוריסט פורה אין שום התלבטות בנדון. ולהיפך: הוא אינו רואה בעצמו צייר, אלא שליח-ציבור, שבאמצעות עבודתו האמנותית "מעביר מסר חסידי ובעיקר את חשיבות היעוד החב"די".
אופנר בן ה36 מתגורר בכפר חב"ד ועובד כמורה ומחנך בתלמוד תורה. אמו מספרת, שכבר כילד כיסה את ארונות הבית בציוריו ומגיל 13, החל רושם בעט ועפרון. מאחר שלא היו בישיבה שלו צבעים וחומרי ציור, השתמש במשחות נעליים. הוא לא למד אמנות מעולם, אבל לדבריו "פיתח לעצמו דרכים משלו" לצייר. הוא הושפע מאד מהצייר החסידי המנוח ר' זלמן קליינמן, שצייר ציורי עיירות יהודיות בגולה. ר' זלמן עודד אותו להמשיך לצייר ואף אמר לו "אני ציירתי את החסידים של פעם ואתה תצייר את החסידים של היום". אופנר קיבל על עצמו בענווה את השליחות, אך לדבריו, הוא בכל זאת מצייר גם את החסידים של פעם. ציוריו עוסקים כולם בהווי החיים והאמונה של חסידי חב"ד. הוא מצייר את העיירה היהודית של אז, את חיי היומיום העכשויים בכפר חב"ד -ואלו לטעמי היפות שבעבודותיו- את העיירה לובאביץ' וגם סיפורי עלילה והסטוריה מהרפרטואר החב"די הענף.
ציוריו התמימים של אופנר מזכירים את זרם "הציור הרע", החובבני, שמככב במיטב האוספים ומוזיאוני הפולק ארט בעולם. ואל תקלו ראש בדמויות האידישאיות החבוטות לכאורה שמככבות בהם. לציורי ההווי היהודי המאמין יש ביקוש רב ולא רק בקרב עשירי העדה. הקישו "jewish art" בeBay ותווכחו במו עיניכם.
אופנר עצמו סבור שציוריו הם ציורים ריאליסטיים, אבל הוא מודה שלפעמים הוא מתעלם מהדיוק החזותי. מה שחשוב לו הוא "האוירה הנכונה של הסיפור והמסר" . והוא מוסיף: "אם הציור שלי מדליק לאיזשהו יהודי את הניצוץ שבו, הרי שזו מטרתי וזה היה שכרי".
הציורים, הרישומים והקריקטורות של אופנר נמצאים באתר שלו, לצד כתבות עיתונאיות אודותיו.