כתבה במגזין "משפחה" במדור מעשה אומן, על הצייר יחיאל אופנר. - ארבעה עמודים
‘Mishpacha’ Magazine Article about Yechiel Offner /for English
-http://enter-system.com/64475/-Artist-Yechiel-Offner-biography
כתבה במגזין "משפחה" על יחיאל אופנר



כתבה במגזין משפחה http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=23657
כתבה מעתון משפחה
הכתבה על הצייר יחיאל אופנר מעתון "משפחה" בתמליל
מאת ח. ברוש
הסטודיו
ציורים מחויכים ניבטים מן הקירות. קווים הומוריסטים דקים שזורים בהם בתום, מוסיפים חן לסיפור חסידי נוסף,
יחיאל אופנר,תושב כפר חב"ד,מסתפק בפינה צנועה בחדר האורחים,שם יושב הוא ומצייר.ביתו, בין עצי הברוש אוצר בתוכו חוויות חסידיות,והן,הן כלי ההנעה לצבעים הנמרחים על ידו בעסיסיות בלתי נלאית.ציור ועוד ציור ועוד.. וכולם ביחד כמו מכניסים אותנו לעולם של פעם... לעיירה היהודית .השטעטל.
ולא חוויותיו בלבד ספוגות כאן בצבע.היה זה כבר הסבא(מצד הרעייה) ר' נחום גורלניק,אף הוא חסיד נלהב,שהרווה שהרווה את קורות הבית בחוויות עתיקות יומין,(הרב גרלניק תלמיד תומכי תמימים בעיירה ליובאוויטש בזמנו של הרבי הרש"ב)כאן בביתו של הסב (מצד הרעייה ) מתגורר יחיאל,שואב עוד בדל נשמה חסידית, מכל פינה ומכל מפתן וסדק,מחבר פיסות היסטוריה יהודית אל ...מכחולו. לו ידע הסבא כי אורחות חייו יונצחו כאן בצבע וביתו הכפרי יהפוך לסטודיו... וודאי לא היה ממעיט מלהטו החסידי
רקע אישי
נולדתי בבני ברק בתשל"ד-1974.כבן לחסידי חב"ד למדתי במוסדות חינוך של חב"ד.זכיתי גם להיות בקרבתו של הרבי (בשנת קבוצה) בשנה האחרונה תשנ"ד.כיום אני נשוי ויש לנו שני ילדים.לפרנסתי אני משמש כמורה מוסמך וכמחנך .
דרכי באומנות
לא למדתי באופן מקצועי ממש,(בשנים האחרונות עברתי השתלמויות מקצועיות ברמה הגבוהה ביותר י.א)
אבל למדתי הרבה מחברים ומציירים שפגשתי,ופתחתי לעצמי דרכים משלי. עידוד רב קיבלתי מביקורי הרבים אצל הצייר החב"די הנודע ר' זלמן קליינמן ז"ל שקיבל אותי תמיד במאור פנים הוא היה רואה את הציורים שלי,מראה לי את ציוריו ומכוון אותי. כמו כן כאשר לימדתי יהדות ברוסיה, נפגשתי עם אמן רוסי ,מורה לציור שלימד במקום,שלימד גם אותי במשך שנה."מגיל שלש עשרה ציירתי בעט ומעט בצבעי קרש.בעיקר ציירתי את החסידים של פעם.כיום אני עוסק גם בציורי יודאיקה,כתבתי ואיירתי "מגילת אסתר" חיברתי חוברות עבודה על מסכתות ברכות ומגילה,וחיברתי ספרי קומיקס "הגולם מפראג" שלש נקמות" "פחד לרגע אחד"
איורים חסידיים
ציורים המתארים את חיי העיירה היהודית , אהובים עלי במיוחד. אני מרבה לצייר חסידים, את הרעיונות המאפיינים אותם,ואת היהודים בגלות.כיום אני מתמקד במעגל החיים של חסידות חב"ד, את ההתוועדות החסידית ,את הקולע(נוהג התבטלות בפני החיצוניות)ריקוד חסידי,או תפילה בדביקות.ציור אחד מתאר את האחים הקדושים .רבי זושא ורבי אלימלך מליזענסק,שהיו נודדים בדרך לעזור ליהודים,ובפדותם יהודי מידי הפריץ,יצאו בריקוד של שמחה.תוכניתי החדשה היא לצייר בעלי מלאכה יהודיים:סנדלרים חייטים שואבי מים וכדומה.ציורים רבים מתארים את המציאות החב"דית העכשווית.כל הווי מוכר אהוב מאד על הצופה ומקשר אותו אל התמונה.
בציור נוסף נראה חסיד תלוי על הגדר,חסידים אחרים מביטים בו ומברכים אותו בלחיים.זהו החסיד ר' שמואל מונקעס,שהיה מגיע אל לחצר האדמו"ר הזקן ונתלה על הגדר.אצל הסנדלר תלויות נעלים על הגדר,אצל החייט תלויות חליפות על הגדר,ואצל הרבי תלויים חסידים... נהג לומר. אמרותיו המבדחות היו מוציאות אנשים ממרה שחורה.
"העזרה והתמיכה ההדדית בעיירה,באו גם הו לידי ביטוי בציורים,וכן עבודת כפיים נקייה בתום וביוש.כך ציירתי את החסיד הרפתן (ר' זוסיק)הלוקח את פרתו הסוררת לרפת ומאכילה,אך כשמגיע זמן מנחה,הוא עוזב את הקלשון וממהר לתפילת מנחה בבית הכנסת.הציור שאכן מספר על מציאות,בה קיבל הרפתן הוראה מהרבי שלא לעזוב את עבודתו,הינו להיט בתערוכה,הצופים מתענינים בו ובהוראתו של הרבי.
כשראה הצייר ר' זלמן קליינמן ז"ל את הציורים שלי אמר "אני ציירתי את החסידים של פעם,אתה תצייר את החסידים של היום".ואני מצייר גם את החסידים של היום.וגם את החסידים של פעם.
קריקטורה
תמיד הייתה לי משיכה גם לקומיקס.לפני כשתיים עשרה שנה,כשהצייר של סיפור מצויר בעיתון חב"די הפסיק לצייר ,חיפשו מחליף ופנו אליי.למרות שסירבתי תחילה,הייתה זו ראשית דרכי בציורי קריקטורות לעיתונים,ואני עושה זאת עד היום.מדי שבוע אני שולח חידה שבועית בעיתון( "ידיעון הכפר")המופץ ברוב קהילות חב"ד בארץ.
לא למדתי ולא הייתה לי הכוונה בציור קריקטורות,אך היה לי קשר עם הקריקטוריסטים הגדולים בארץ שראו את הקריקטורות שלי ונתנו לי משלהם.הקריקטורה נרשמת על ידי לאחר עיון באקטואליה,לאחר מכן אני מבטא אותה באיור המביע את הרעיון באופן וויזואלי של חיי היום יום.
סגנון וביצוע
לציורים שלי יש את הייחודיות שלהם. אני מרגיש בטוח ושולט בהבעת המסר ובאווירה שאני מעוניין להעביר ,לעומת האפקטים בהם אני שולט פחות,והם טובים פחות.מספר ציירים כבר הציעו ללמד אותי את השימוש בטכניקות שונות.אין ספק כי ככל שהטכניקה תיהיה טובה יותר ,הציור יהיה נעים יותר לעין.
לפני שלב הביצוע אני מתכנן את מה שאני רוצה לצייר. אני עסוק כל הזמן בחיפוש רעיונות,ורושם לעצמי כל דבר שעולה במוחי.הרשימה מונחת בכיסי ומתארכת מעת לעת.בבית, אני שולף ממאגר הרעיונות ומצייר.הסגנון שלי בהחלט ריאלי, אך אני לא מקפיד שהוא יהיה ראלי מאד. כלומר,אני מתעלם לפעמים מהדיוק החזותי,אך מקפיד במיוחד שתיהיה אווירה נכונה של הסיפור והמסר.
השראה
נולדתי על סיפורי העיירה אותם שמעתי מפי סבתי ילידת קראקוב בפולין. אני מצייר את מה שקלטתי בחושיי,או מתוך הרגשה אישית ומאירועים שקרו עימי.כל ניצוץ חסידי בו אני נתקל,מדליק בי רעיון נוסף כך למשל כשראיתי את החסיד ר' מענדל פוטרפארס יושב על ספסל ומתנמנם עם המגפיים החסידיות שלו לאחר התוועדות חסידית אתנו בקבוצה,רציתי להנציח את המראה המעניין הזה ורצתי לחדרי להביא מצלמה.כשחזרתי עם המצלמה,כבר יצא ר' מענדל אל השלג הניו יורקי וצעד לביתו.המראה הזה גרם לי להשראה,והיום אני משחזר במכחולי את המראה.
השראה רבה היא מתנת הביקורים שהיו אצל חסידים בבני ברק ואצל הרבי בניו יורק.הלא בלתי אפשרי לשכוח את ניחוחו של אותו חסיד בעל רגל אחת ושני קביים,שביקרתיו בבני ברק עוד בימי ילדותי והשפעתו עלי רבה כל כך.ובהמשך הושפעה רוחי מן השהייה בישיבות חב"ד,השהייה סמוך לרבי וסמוך לכל זקני החסידים בימות החג,בהתוועדויות ובשמחה החסידית.
את הציור של לחיים,ציירתי מיד במוצאי שמחת תורה לאחר שחזרתי מבית הכנסת שם שתו החסידים לחיים.
גם לאבי אני חב את להט החסידיות שנסך בי בסיפוריו,הם שהפכו לחלק ממני והשרו עלי את רוח היצירתיות.ובנוסף:וכי ניתן להתעלם מילדותו של אבא בכפר חב"ד?(למד מגיל9 בכפר חב"ד בשנים הראשונות)ממלמדו שרכן עימו לאור עשישיות? מאהבת ישראל שטעם בין החסידים?מן השמחה המשפחתית בימים ההם,בה כולם היו אופים ומבשלים זה לזה?
ציור בו אב מכניס את בנו לחיידר ציירתי ביום בו הכנסתי את בני בכורי לחיידר.אלה רגעי השראה,בציור רואים את רצינות המעמד, את רגליו הזעירות של הילד מבצבצות מהטלית,
והשראה רבה קיבלתי מהתבוננות בציורים מפורסמים שתיארו את החסידים של פעם. כשהייתי מתפלל הייתי מעלה בדמיוני את החסידים המצוירים.השראה והשפעתה,
מטרה
אני רואה בציור שליחות יהודית בהעברת מסר חסידי בכלל,ובעיקר את חשיבות התיעוד החב"די.לאחרונה נתבקשתי על ידי מנהל בית 770 בכפר חב"ד להעביר את הציורים בהשאלה לבנין והם מוצגים שם בתערוכה,לתועלת קבוצות הפוקדות את המקום.תגובות המבקרים נלהבות ביותר. אחד הזקנים שהיה בתערוכה החל להעלות זיכרונות מילדותו,אוי,גם אני הייתי כזה! אנשים המגיעים לתערוכה,מושפעים מהמסרים,מתענינים בנושאים המצוירים ונדבקים בהתלהבות חסידית.
כשהייתי מתיישב לצייר,הייתי תמיד חושב ומקווה שהציורים הללו יקרבו אנשים ליידשקייט.כעת,כאשר ציבור רחב מאד צופה בציורים,מתממשת תקוותי.אם הציור שלי מדליק לאיזה שהו יהודי את הניצוץ שבו,הרי שזו מטרתי,והיה זה שכרי.
הציור
כמו ילד חדש שנולד וקשה ליולדתו להיפרד ממנו.אני קשור לציור ומסרב למכרו ,אי אפשר לשלם את שוויו נשל ציור ובמחיר שמבקשים לקנותו,אני עדיין לא מוכן עדיין למכור.בינתיים,מפוזרים הציורים אצל ידידים ברחבי העולם ובהשאלה בלבד,אולי לכל החיים... אבל בתנאי שיחזירו אלי בשעת הצורך.
לאחרונה הגיע אדם עשיר מחוץ לארץ,התרשם מהתערוכה והחליט לקנות את כל הציורים.התעקשתי על מחיר מסוים... העסקה לא יצאה לפועל,כי מפעל חיים אני לא מוכר ברגע! בימים אלו ,אנו מתמקחים באמצעות מתווך.יתכן שאאלץ לצייר מחדש את כל אוצרותי...כדי למלא את החסר.
משוב
לעבודות שלי יש תהודה רבה:עיתון מעריב התייחס לתערוכה "יהודים של הבעל שם טוב".לאחר מכן פנו אלי עורכי תוכנית משודרת והתראיינתי בקול ישראל על ציורי,מערכות עיתונים נוספות בקשו את רשותי להשתמש בציורים לכתבותיהם.
כשראה הרב כדורי זצ"ל את דמותו שציירתי,ברך אותי בכל טוב גשמי ורוחני ואריכות ימים.
ילדים שקראו את ספרי הקומיקס,מתלהבים כשהם פוגשים בי באקראי,ומגלים שאני מחבר הספרים.ילד אחד הביט בי פעור פה,כאילו בראתי אני את הגולם מפראג...מספרים לי כי ילדים קוראים בספרים שלי לפני לכתם לישון,ובעקבות החידות המצוירות,מתקשרים אלי אנשים רבים,ולא די,אלא שבפגישות מקריות פונים אלי ומבקשים שאגלה להם פתרון החידה,:תגיד,היכן החבאת את התפוח?
הצייר הנודע,יוסל ברגנר,Yosl Bergner התרשם מאד מהאיורים שלי,ולקח אחד לאוסף שלו.
מבקרי אומנות אומרים.שהמיוחד הוא היותי קריקטוריסט שמצייר גם בצבעי שמן.הנשיא,פרופסור אפרים קציר,ראה את ציורי וכתב שבמיוחד הוא אוב את התום והתמימות שיש בהם,
אריק שרון כתב הקדשה וחתם על פורטרט שלו שציירתי.
גם שמיר נהנה מדיוקנו,ועוד רבים ידועי שםשהגיבו באהדה גלויה.אחד המבקרים כתב:דמויות בסגנון שגאלי מעט,וביטוי חזק ליהדות,בכל ס"מ משיכות מכחול בטוחות עם גוונים נפלאים.
הצייר יחיאל אופנר עם ראש הממשלה אריאל שרון, לאחר שקיבל ציור דיוקנו ושרון כתב הקדשה וחתימה על הציור