כל מי שמסתובב בביתו של אופנר בכפר חב"ד עלול בטעות לחשוב שנפל לתערוכת אמנות. הציורים הרבים שמצפים את קירות הבית ממחישים עד כמה קשור האיש למקצועו ואהבתו לציור ניכרת על קירות ביתו. לכל ציור יש מקום מיוחד והסבר.
בין שלל הציורים ניתן להבחין למשל בשני חסידים שרים בשמחה. אופנר מסביר: "אלו הם האחים הקדושים רבי זושא ורבי אלימלך מליזענסק, שהיו נודדים בדרכים לעזור ליהודים. פה אתה רואה אותם רוקדים אחרי שהצליחו לפדות יהודי נוסף מחצר הפריץ".
ציור נוסף מתאר את אווירת הנסיעה לרבי. בתמונה ניתן להבחין בחסידים שנוסעים לרבי ליחידות. הסבר נוסף מגלה שכמה מהחסידים יישארו לכל תקופת החגים. אותם חסידים מגיעים עם חבילות על כתפיהם, וכמובן שכולם נוסעים בעגלה שרתומה לזוג סוסים.
ציור שמן על בד מאת" יחיאל אופנר " ערימת חסידים בדרכם לרבי.
מטוס כמובן שלא תמצאו בתמונות, הציורים מתעדים את העבר.
כיצד אתה יודע לתעד משהו מתקופה אחרת שאותה כלל לא ראית?
"דבר ראשון כשהבעל שם טוב נפטר הייתי רק ילד אבל אני זוכר היטב הכול מאותה תקופה" עונה אופנר בהלצה. אבל אני לא מרפה, בכל זאת כמעט 300 שנים בינינו לתקופת הבעל שם טוב עם כל הטכנולוגיה, הם לא משהו שקל לגשר עליו.
על כך מסביר אופנר: "בילדותי קראתי המון על התקופה ההיא בסיפורי הבעל שם טוב. בספר ליקוטי דיבורים של אדמו"ר הריי"ץ יש תיאורים של אותה תקופה ולכן נקשרתי לאותם אירועים. מלבד זאת נסעתי לא אחת לכפרים ישנים כדי לחוות את האווירה. הייתי תקופות באוקרינה ובמזבוז עיירתו של הבעל שם טוב ובמקומות נוספים שאפשרו לי הצצה נדירה לעולם החסידים של פעם".
ואכן מי שנדבק לקטע הנוסטלגי עשוי למצוא אותו בכל מקום, אפילו בבית שבו הוא גר עתה. אופנר מסביר כי בבית שבו הוא גר עתה, התגורר סבו של אשתו, ר' נחום גורלניק, שהיה חסיד של הרבי הרש"ב עוד מליובאוויטש. אין פלא שהציורים נדבקים כל כך יפה לקירות הבית.
מתעדים את ההווה
לצד ציורי העבר מתקופת הבעל שם טוב וחיי העיירה של פעם, ניכרים ציורים רבים מתקופתנו. אלו ציורים בהם אפשר לראות מראות כפר חב"דיים אותנטיים או דמויות ואירועים מ~770, בית רבנו שבבל.
באחד הציורים נראה ה"חוזר" שמתעמק עתה לזכור את דברי הרבי לצד "חוזרים" נוספים שמוסיפים מזיכרונותיהם. בציור זה מומחש מה שרבים מאיתנו עוד זוכרים, איך אחרי התוועדויות ניסו חסידים ובראשם ר' יואל כהן, ה"חוזר הראשי" לשנן את שיחותיו של הרבי במשך השבת, עד כתיבתם במוצאי שבת.
התועדות עם ה"חוזר" של הרבי,בציור של יחיאל אופנר
ציור אחר שלקוח מכפר חב"ד הוא של רפתן חסידי סוחב פרה סוררת לרפת. ההשפעה לציור מגיעה כמובן מכפר חב"ד ומרפת הפרות שמתנהלת לפי הוראות של הרבי ובה ביקר אופנר עם ילדו פעמים רבות.
הרפתן מכפר חב"ד בציור של יחיאל אופנר
ציור מקומי נוסף הוא של "חלון בית בכפר". בציור הזה רואים חסיד מזמין שני חסידים לביתו לאמירת לחיים. אופנר מסביר כי את הציור הזה צייר בכפר חב"ד מיד במוצאי שמחת תורה. "באותן שעות עמדו עדיין הרבה חסידים ליד בית הכנסת המרכזי ואמרו לחיים זה לזה. החסידים רצו להמשיך את ההתוועדות בביתם ובכך למעשה להמשיך את שמחת תורה. את השאיפה הזו של החסידים לעוד התוועדות ניסיתי לתאר במכחולי".
מקורות השראה נוספים קיבל אופנר מאביו שגדל בילדותו בכפר חב"ד וסיפר לבנו על הווי החיים בכפר. "אבי סיפר לי שבאותן שנים הכפר היה מאוד קטן וכולם עזרו זה לזה והייתה אחוות חסידים ממש כמו אחים. המון קיבלתי גם זוכר מהתוועדויות של המשפיע ר' זלמן לייב אסטולין בבית הכנסת ברחוב רש"י בבני ברק כשהייתי ילד. היו פעמים שרציתי ללכת הביתה אבל אבי אילץ אותי להישאר. במבט לאחור מתברר כי דווקא אותן שעות השפיעו עלי לעתיד".
ליובאוויטש שבליובאוויטש
לצד ציורי ליובאוויטש שבעיירה ליובאוויטש, מצייר היום אופנר גם את ליובאוויטש שבניו יורק.
ביקורו הראשון ב~770 היה לקראת בר המצווה שלו בשנת תשמ"ח. אחר כך ביקר עוד עשרות פעמים ב~770 ואף שהה ב"קבוצה" שנת תשנ"ד.
הזיכרונות מהרבי זכו לתיעוד מיוחד ואישי: "יש לי יומן פרטי שבו איירתי את כל זיכרונותיי מהרבי. זכיתי שהרבי אמר לי 'יישר כויח' למעלה מעשרים פעמים ליד המעלית. הייתי רץ אחרי התפילות לכיוון המעלית, מזמין אותה ופותח אותה בכדי שהרבי לא יצטרך להמתין. כשהרבי היה נכנס למעלית הוא היה מסתובב אלי במלוא קומתו ואומר לי ישר כויח. זיכרון נוסף שיש לי מהרבי התרחש ליד ישיבת חובבי תורה שברחוב איסטערן פארקווי. צעדתי שם לתומי ופתאום שמתי לב שמישהו עושה לי בידו שלום מתוך הרכב. כשהקרבתי ראיתי שזה היה הרבי. הזיכרונות האלו מהרבי לא מרפים ממני ולכן גם תיעדתי אותם ביומן ציורים אישי".
המעבר לציורי שמן
התיעוד בעיפרון ובעט היה נחמד לאורך השנים, עד שלפנימספר שנים החליט אופנר ללכת על הדבר האמיתי ולצייר בצבעי שמן.
את המעבר לציורי שמן מתאר אופנר בכמה מילים: "עברתי שתי תקופות בציורים שלי. תחילה ציירתי במשך הרבה שנים קריקטורות וכולם הכירו אותי מזה. במשך שנתיים (תשנ"ו ותשנ"ז ש"מ) איירתי קריקטורות לשבועון 'כפר חב"ד' ומדי פעם אף הגבתי בעיתונים נוספים כמו המודיע ויום השישי. מתישהו, לפני ארבע שנים הבנתי שאני מדשדש במקום, כיוון שציורים אמיתיים נעשים בצבעי שמן. מאז התחלתי לצייר בצבעי שמן והיום יש לו כבר כמה עשרות ציורי שמן צבעוניים".
איך אפשר לצייר את הרבי בפוזות שונות לצד האדמו"רים או בתנוחות שלא היו ולא נבראו?
"אני לא רואה בעיה בציורים שונים של הרבי. כל זמן שהציור לא מזלזל ברבי אין פה בעיה. אפילו ר' זלמן קלימן צייר את הרבי וגם ר' ברוך נחשון" .
אפשר לעשות מציורים כסף?
"כמובן שאפשר, השאלה היא מי עושה. לצערי היום לא משלמים כל כך על ציור אלא על שם. כפי שפורסם רק בימים אלו קנה רון לאודר ציור מיוחד במחיר של 135 מיליון מליון דולר. ופה, כמו בהרבה מקרים משלמים על השם".
כמה זמן לוקח לך לצייר?
"יש הבדל גדול בין איור שאותו אני עושה בכמה שניות לבין ציור משמן שלוקח לעתים גם כמה חודשים. הסיבה להמתנה הארוכה בציורי שמן, היא בגלל שציור משמן לוקח לו הרבה זמן להתייבש".
כל כמה זמן אתה מצייר?
"על רישומים אני עובד כל הזמן, אבל ציורים אני עושה בעיקר בחופשים, בשעות הלילה לקול מוזיקה חסידית שבוקעת מטייפ. מדי פעם אני גם מצייר בתקופות פנויות, ובממוצע אני מסיים ציור אחת לחודש".
התערוכה בבניין 770
מאז החל לצייר בצבע שואף אופנר לשתף את הציבור ביצירותיו. כחלק מהמגמה, העביר אופנר לאחרונה סט ציורים לבניין 770 שבכפר חב"ד. לדבריו, המטרה העיקרית בכך היא להראות נופך חסידי למבקרים הרבים ב~770,
מי העלה את הרעיון של תערוכת הציורים?
"זה התחיל די באקראי, סיפרתי למישהו בבית הכנסת שציירתי את גן עדן התחתון שב~770. השמועה הגיעה לאחראי על הבניין , והוא הציע לי להציג כמה תמונות בחדר ההרצאות שבקומה שנייה. כמובן שהסכמתי ומתברר כי דרך הציורים אנשים מתרשמים".
היית בקשר עם עוד ציירים חב"דניקים?
"למיטב ידיעתי אין עוד ציירים חב"דניקים שעובדים בציבור מלבד ר' ברוך נחשון. מי שבכל זאת מצייר תמונות של הרבי שנמכרים בהרבה מקומות אלו ציירים עולים מרוסיה שמציירים את הרבי מתמונות. בעיקרון אנני צייר פוטרטים אלא יותר יוצר".
לסיום, איזה ציור אתה הכי אוהב?
"זו שאלה מאד קשה, כי כולם יצירות שאני מאוד קשור אליהן. למרות זאת, בקטע הרגשי אני קשור מאוד לציור של גן עדן התחתון, כי פה עברתי לפני הרבי המון פעמים והציור נעשה עם הרבה רגש. ציור נוסף שאני מאוד אוהב, הוא ציור של חופה חסידית. בציור רואים קבוצת חסידים בקצה העיירה, עומדים תחת כיפת השמיים ומעליהם חצי ירח מבליח. זהו ציור מרגש מאוד, בגלל עצם החתונה וכן בגלל שהוא מאוד משקף את חיי העיירה של פעם. אפילו את החתונות שלהם".
סוף הכתבה
למטה הקטעים שלוו בתמונות בכתבות
ברכת התמימים
מספר יחיאל אופנר: "באחד הרישומים שלי, אני נראה תלוי במהופך על הסוכה בחצר 770. מדובר על ברכת התמימים בו הרבי מברך את כל התמימים בערב יום הכיפורים. בברכת הכוהנים, אני תלוי במהופך על הסוכה בחוץ כי רק כך יכולתי לראות את הרבי משום שלתוך הזאל הקטן הורשו להיכנס רק התמימים המבוגרים, ואני הייתי עדין בישיבה קטנה. הזיכרון מאוד מרגש אותי ולאחרונה תיעדתי את זה ברישום אישי".
רישום אומנותי בעיפרון של יחיאל אופנר,בו נראה הרבי מברך את בחורי הישיבה, לפני יום כיפור.
שיחה של הרבי
כשדיבר הרבי, על שלמות הארץ בעת שיצחק שמיר היה ראש ממשלה, החליט אופנר להמחיש לשמיר את דבריו של הרבי באמצעות ציור.
וכך מספר אופנר: "כששמעתי את השיחה של הרבי על שמיר לקחתי את השיחה וציירתי אותה בשילוב דמויותיהם של הרבי ושל שמיר. ליד כל קטע בציור כתבתי את דברי הרבי ועם הציור הזה נסעתי לשמיר. במשרדו הראיתי לו את הציור והסברתי לו את השיחה. שמיר מאוד נהנה מהציור ביותר ואף כתב לי הקדשה בכתב ידו על התמונה. לפני שעזבתי ביקש ממני העתק של הציור. כמובן שנתתי לו העתק צבעוני במסגרת, והוא הבטיח שיתלה אותה בביתו".
ראש הממשלה מר יצחק שמיר מקבל ציור מאת הצייר יחיאל אופנר,וכותב הקדשה על ציור
מציירים את הצייר
לרגל התערוכה שהתקיימה ב~770 , קיבל אופנר ציור שבו ניסו לתעד אותו. וכך מספר אופנר:
"לפני שמונה שנים, שמעתי על צייר בשם יוסל ברגנר, שהוא יליד פולין וחתן פרס ישראל לציור בשנת 1980. ציוריו של ברגנר נמצאים כיום בגלריות יוקרתיות ברחבי העולם. כיוון ששמעתי שהוא למד בילדותו בחדר, החלטתי לשלוח לו את ציורי. בכל פעם הוא התלהב מהציורים שלי ועתה לרגל התערוכה הזו, הוא התלהב מהפן היהודי של פעם והוא מייד לקח מכחול וצייר חסיד מצייר. הוא לא צייר אותי אבל נראה לי שהוא ניסה".
ציור מאת הצייר יוסל ברגנר ,חתן פרס ישראל בציור,מעונק לצייר החיים החסידים יחיאל אופנר
הפגישה עם הצייר ר' זלמן קליימן
אחד הציירים המפורסמים שאתם נפגש אופנר כשלמד בקבוצה, הוא ר' זלמן קלינמן. אופנר מספר כי הוא ביקר את ר' זלמן בביתו שבשכונת קראון הייטס ואף שמע ממנו הסברים על ציורים. "מדובר פה בצייר שהשקיע בכל פרט והיה מקצוען אמיתי. הוא הסביר לי הרבה פרטים שלא שמים לב אליהם בנושאי ציור, למשל ביחסי גודל ועוד פרטים טכניים נוספים".
אופנר הראה לר' זלמן רישומים שונים של חסידים והתוועדויות. "באחת הפעמים כשהראיתי לו ציור של התוועדות שציירתי אמר לי ר' זלמן 'אני מצייר את החסידים של פעם אתה תצייר את החסידים של היום'".
ציור עצמי
הרבה מהציורים אני מצייר מתוך ההרגשה אישית או דברים שקרו עימי. אחד הציורים מתעד את ההכנסה לחיידר של ילד בגיל שלוש. את הציור הזה ציירתי ביום בו הכנסתי את בני הבכור לחיידר לפני שנתיים. בציור הזה ניסיתי להמחיש את הרצינות של האב ביום בו מכניס את בנו לחיידר. בציור גם ניתן לראות את רגליו הקטנות של הילד מבצבצות מהטלית.
ציור הכנסה לחיידר:מאת יחיאל אופנר
מפספסים את הרגע
כל צלם יודע שהדבר הכי חשוב בצילום זה לתעד את הרגע. אחרי שנייה אין כבר מה לעשות. שיעור כזה חווה אופנר בהיותו ב~770 בעת שרצה לתעד את ר' מענדל פוטרפאס אחרי התוועדות. "אני זוכר את ר' מענדל פוטרפארס, יושב ב~770 אחרי התוועדות שהסתיימה בשעות הלילה המאוחרות. ר' מענדל ישב על ספסל צדדי ונמנם. הוא היה נראה מאוד חריג עם מגפי השלג הגדולות שלו. המראה הזה ממש הפנט אותי ולכן החלטתי לתעד אותו. רצתי לחדרי שבפנימיית הבחורים בבניין 749 מול 770, כדי להביא את המצלמה ולתפוס אותו כך. למרות המהירות שלי, כשחזרתי עם המצלמה, ר' מענדל כבר לא היה שם. החלטתי לא לוותר ולפחות לתעד בציור. איירתי רישום של ר' מענדל וכמו כן איירתי לעצמי הרבה חסידים כמו הרב חיטריק והרב איטקין לומדים ב~770" .
בציור זה לא ציירתי את ר' מענדל,אלא בציור דומה
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
%20(2)(1).jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
%20(2).jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)